סוגיות בסדרי הדין המשמעתי

הערה: בעת שנכתב מאמר זה, היו בתוקף הכללים הנזכרים בו. עם זאת, המועצה הארצית אישרה תיקונים לכללים. על כל המעיין במאמר זה לבדוק בעת העיון אם לא אושרו בינתיים הכללים החדשים. בכללים החדשים שינויים רבים לעומת המצב המשפטי המתואר להלן במאמר.

סעיף 6 כללי לשכת עורכי–הדין (סדרי–הדין בבתי–הדין המשמעתיים) התשכ"ב-1962 (להלן – כללי סדרי הדין):

"עריכת קובלנה

6. קובלנה תיערך בכתב ותכיל פרטים אלה:

(1) שם בית–הדין שאליו היא מוגשת;

(2) שם הקובל;

(3) שם הנאשם, מקום–עבודתו הראשי ומענו;

(4) התלונה או הידיעה שהומצאו לנאשם לפי סעיף 1;

(5) תשובת הנאשם, ופרטים נוספים במידה שהיו;

(6) פירוט העבירות המיוחסות לנאשם."

בעבר, באי כוח הקובל קיבלו קובלנה מוכנה. היה עליהם לעיין בה עם קבלתה. אם נמצאה טעות היה עליהם לפעול לתקנה. לאחרונה הוטל ניסוח הקובלנה במחוז תל אביב על באי כוח הקובל.

צירוף נספחי הקובלנה [ סעיפים קטנים (4) ו-(5) לכלל 6]:

הוא במקום רשימת עדים.
הוא מהווה מימוש זכות עיון לנאשם.

הנספחים אינם ראייה.

בפועל: במחוז תל אביב, הנספחים לא מוגשים לביה"ד במצורף לקובלנה, בניגוד לאמור בכלל וזאת על פי בקשת חברי ביה"ד.

אין צורך ברשימת עדים.

מובן אם הנאשם מבקש לדעת מי העדים שיוזמנו, הקובל נוהג למסור לו את פרטיהם. אך אין זה מונע מהקובל מהבאת עדים נוספים אם נמצאו אחר כך. אם הנאשם יבקש לדעת מי העדים הבאים לאותה ישיבה, יש לעדכנו.

אם ברשות הקובל חומר חקירה נוסף על מסמכי הקובלנה ואם הנאשם יבקש לעיין בהם, מאמץ הקובל את הדין לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]. הנאשם יקבל אפשרות לעיין בחומר החקירה ויקבל צילומים מהחומר, לפי בקשתו ולפי פנייתו.

כמו בהליכים פליליים, גם בהליכים משמעתיים אין הנאשם זכאי לעיין בחוות דעת ותרשומות פנימיות. תכלית אי מתן אפשרות לעיין בחוות דעת פנימיות היא לאפשר למי שמחווה דעתו לעשות כן באופן חופשי וללא לחצים פסולים.

סעיף 7 לכללי סדרי הדין

"צירוף האשמות

7. מותר לצרף בקובלנה אחת תלונות אחדות, אם הן מבוססות על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה באופן שהם מהווים מאורע אחד."

לפי סעיף 7, מתי ניתן לאחד תלונות אחדות לקובלנה אחת: כאשר העובדות בתלונות השונות דומות. למשל: כאשר נגד עורך דין מספר תלונות על משיכת שיקים ללא כיסוי, על שליחת יד בפיקדונות או הזנחת טיפול בענייני לקוחות.

ראו פסיקה:

בדא 00 / 29 נ' ועד מחוז תל–אביב של לשכת עורכי הדין בישראל 00 (8) 821, עמוד 3-4:

"4.2.3 איחוד הדיון

4.2.3.1 טענה שלישית בפיו של המערער, שהינה טענה פרוצדרויאלית במהותה, מתיחסת לתקינות ניהול ההליך בבית הדין קמא, שאיחד הדיון ב– 4 קובלנות (בד"מ 1, בד"מ 2, בד"מ 3 ובד"מ 4).

4.2.3.2 לטענת המערער, סעיף 7 לכללי לשכת עורכי הדין סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים, מאפשר לקובל ללקט ולצרף אישומים אחדים לכלל קובלנה אחת, וכן סעיף 8 לכללים מסמיך את הקובל לצרף מספר נאשמים לקובלנה אחת.

ואולם מכלל הן נשמע הלאו, ואין סמכות לבית הדין קמא לאחד דיון בקובלנות.

4.2.3.3 הגם שטיעונו של המערער בנקודה זו הינו טיעון מקורי – על פניו, נראה לנו כי אין בו ממש.

4.2.3.4 ענין של ניהול הדיון הינה פררוגטיבה של בית הדין ואיחוד הדיון במספר קובלנות נראה לנו כשייך לתחום זה.

4.2.3.5 אכן בכללים עצמם לא מצאנו פתרון קונקרטי לסוגיה, ענין קרוב שהוסדר שם הינו בכיוון ההפוך של קביעת סמכות בית הדין להפרדת דיון באישומים שונים או בין נאשמים וזאת בהתאם להוראות סעיף 9 לכללים.

4.2.3.6 עוד קירבה לנושא מצאנו בסעיף 60 לכללים שבו נקבע כי בהליכי ערעור רשאים היושב ראש או סגניו "להחליט על איחוד ערעורים".

4.2.3.7 בין אם מכוח סמכותו הטבעית של בית הדין באשר לצרכי ניהול הדיון הקבוע בסעיף 81 לכללים, ובין מתוך הרחבת הוראות סעיף 9 לכללים, סבורים אנו כי בית הדין המחליט על איחוד דיון במספר קובלנות, איננו חורג מסמכותו, ואיננו פועל בחריגה מסמכות, ופסק דינו – אינו בטל מעיקרו.

4.2.3.8 טענתו של המערער לפיה צבר של קובלנות הנדון בכפיפה אחת בפני אותו מותב, עלול להשפיע על שיקול דעת המותב ולהטות דין לחובת הנאשם – לאו טענה היא, הואיל וכאמור מתקין התקנות התיר לקובל לצרף אישומים, ואם כך מהי הרבותא לאותו נימוק בין צירוף אישומים לאיחוד דיון בקובלנות.

4.2.3.9 לפיכך גם נימוק זה נדחה בפנינו, הגם שראוי, לדעתנו, להסדיר סוגיה זו מפורשות בכללים."

בדמ 91 / 39 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדיו בתל–אביב נ' 96 (6) 53:

"1. שני פרטי אישום כלולים בקובלנת הקובל בתיק הנ"ל, האחד מתייחס לטענותיו של מ' כלפי הנאשם בבוררות בפני הבורר עו"ד ו', לרבות טענת תשלום שכ"ט ללא קבלות, ואישום שני קשור במסכת עובדות נפרדת ואיננה קשורה לאישום הראשון, היינו, בענין רשלנות בעריכת הסכם מכר דירה.

2. בישיבת בית הדין ביום 30.3.92, החלטנו כי צרוף שני האישומים הינו נוגד את כלל 7 לכללי לשכת עורכי הדין (סדר הדין בבתי הדין המשמעתיים). על כן הורינו על הפרדת האישומים כך שבפנינו עומדת להכרעה סוגיית האישום הראשון בלבד."

סעיף 9 לכללי סדרי הדין:

"הפרדת הדיון

9. (א) בית–הדין רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת–הדין, לצוות על הפרדת–הדין באשמה פלונית שנכללה בקובלנה או על הפרדת דינו של נאשם פלוני שהואשם עם אחרים. (ב) הופרד הדין, תוגש קובלנה אחרת בשל האשמה שהדין בה הופרד או נגד נאשם שדינו הופרד."

סעיף 9 משתלב עם סעיף 78 לכללי סדרי הדין:

"פגמים שאינם פוגמים בדיון

78. ליקוי באחד המסמכים המשפטיים או אי–התאמה בין מסמך למסמך, אין בהם כדי לפגום בתקפם של ההליכים על פיהם; אולם אם נראה לבית–הדין כי יש בדבר חשש לעיוות–דינו של הנאשם, ידחה את הדיון למועד אחר או יורה הוראה אחרת כדי להסיר את החשש."

סעיף 10 לכללי סדרי הדין

"חזרה מאשמה

10. (א) הקובל רשאי לחזור בו מאשמות שבקובלנה, כולן או מקצתן; חזרה לפני תחילת הדיון תהיה בהודעה בכתב לבית–הדין; חזרה לאחר תחילת הדיון תהיה ברשות בית–הדין. (ב) חזר בו הקובל מאשמה, יזכה בית–הדין את הנאשם מן האשמה שממנה חזר בו הקובל."

בניגוד לדין הפלילי שם זיכוי יתלווה לחזרה מכתב אישום, רק לאחר תחילת הדיון, בהליכים המשמעתיים הזיכוי הוא תוצאה של כל חזרה מקובלנה

האם נוכח הנוסח של הכלל ניתן למחוק את הקובלנה ללא זיכוי?

לאחרונה היו מקרים שבתי הדין הסכימו למחוק או לבטל קובלנה ללא זיכוי. בתי הדין השתכנעו כי אין בבקשת הקובל למחוק את הקובלנה כדי לחזור בו מאשמות שבקובלנה. כך כאשר מתלונן לא אותר או עזב את הארץ.

ניתן להשוות את סעיף 10 עם סעיף 37(א) לכללי סדרי הדין

"הכרעת הדין (תיקון התשמ"א)

37. (א) בתום בירור האשמה יכריע בית–הדין את דינו של הנאשם לזיכוי או להרשעה, זולת אם החליט על ביטול הקובלנה. הכרעת הדין תהיה בכתב ותנומק.

(ב) בית–הדין יתן את הכרעת הדין תוך 60 יום מיום סיום הדיון, ואם נסתיים הדיון בסיכומים בכתב – מיום הגשתו של כתב הסיכום האחרון; לא ניתנה הכרעת בית–הדין תוך המועד האמור, יודיע אב בית–הדין על כך ועל סיבת העיכוב, בכתב, ליושב ראש בית–הדין." (ההדגשה אינה במקור)

סעיף 37 לכללי סדרי הדין מתייחס לביטול קובלנה בתום בירור האשמה. עם זאת, נראה כי ניתן לבטלה גם בשלבים מוקדמים. כך כאשר מתקבלת טענת נאשם שהעובדות המפורטות בקובלנה אינן מגלות עבירה. כך כאשר מתקבלת טענת הגנה מן הצדק כבר בתחילת הדיון במסגרת דיון בה כטענה מקדמית.

סעיף 12 לכללי סדרי הדין ביחד עם סעיף 64 לחוק לשכת עוה"ד:

"64. שיפוט מקומי (תיקון: תש"ס, תשס"ח)

(א) הדיון בעבירת משמעת יהיה לפני בית הדין המשמעתי המחוזי של המחוז שבו רשום עורך הדין הנאשם; הוחל בהליכים שלפני הגשת קובלנה במחוז שבו רשום עורך הדין, או הוגשה קובלנה לבית הדין במחוז כאמור, ימשיכו בהליכים באותו מחוז, אף אם בינתיים נרשם עורך הדין במחוז אחר. (ב) יושב ראש בית הדין המשמעתי הארצי רשאי, לפי בקשת הקובל או הנאשם, להורות על העברת הדיון בקובלנה לבית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז אחר, כל עוד לא החל הדיון בה. (ג) היה הנאשם חבר בבית דין משמעתי מחוזי תוגש הקובלנה לבית דין משמעתי במחוז אחר."

"העברת הדיון

12. (א) הוגשה קובלנה והקובל או הנאשם רצו להעביר את הדיון לבית–דין משמעתי מחוזי של מחוז אחר, יגיש בקשה על כך ליושב–ראש בית–הדין המשמעתי הארצי.

(ב) יושב–ראש בית–הדין המשמעתי הארצי יחליט בבקשה לאחר שנתן הזדמנות לבעלי–הדין להשמיע את דברם בענין.

(ג) הוחלט על העברת הדיון, תועבר הקובלנה, בצירוף החלטת ההעברה, לבית–הדין שאליו הועבר הדיון."

החלטה להעביר דיון בקובלנה למחוז אחר תהיה לאחר דיון בבקשה להעברה ובמסגרתה תינתן לשני הצדדים זכות טיעון.

טענת פסלות הרכב אינה עילה להעברת דיון. פסלות הרכב יש לטעון בפניו.

דוגמאות לעילות להעברה:

ניגוד עניינים. למשל כאשר חבר בית דין עומד לדין, אין זה ראוי שיידון באותו מחוז בו הוא מכהן.
נוחיות, כמו למשל כאשר העדים נמצאים במחוז אחר. לא ראוי להביא עדים מרחוק.

כלל 13 – מינוי סנגור

"מינוי סניגור על ידי בית הדין

13. בית–הדין הדן בעבירת–משמעת, ובית–הדין המשמעתי הארצי – בערעור, רשאי למנות לנאשם, לפי בקשתו, סניגור מבין חברי הלשכה לייצגו בפניו; אולם לא ימנה בית–הדין לכך חבר הועד המרכזי, חבר ועד מחוזי או חבר בית–דין משמעתי של הלשכה. שכרו של הסניגור, כפי שייקבע על ידי בית–הדין, ישולם על ידי הלשכה. "

מי ממונה? בית הדין ממנה את הסנגור לפי שיקול דעתו תוך התחשבות ברצון הנאשם ובקשתו.

שכרו של הסנגור. ישולם על ידי הלשכה. אין בכללים אמות מידה לשיעורו. הנוהג הוא לפסוק בהתאם לשיעור שנקבע בהודעות הסנגוריה הציבורית.

עקרונות למינוי סנגור:

חוסר יכולת כלכלית. יש להביא על כך ראיות.
קשיים לעורך הדין לייצג את עצמו.
קשיות ומורכבות התיק.

כלל 14

"הרכבת בית הדין (תיקון התשמ"ג)

14. (א) הוגשה קובלנה לבית–דין, יקבעו יושב–ראש בית–הדין וסגניו את חברי בית–הדין שידונו בה. הודעה על הרכב בית–הדין תומצא לנאשם ולקובל. (ב) משנפתח הדיון בקובלנה, יוכל יושב ראש בית הדין לבטל מינויו של חבר בית הדין לדון בקובלנה ולמנות חבר בית הדין אחר תחתיו, משנוכח לדעת כי הנאשם והקובל יחדיו מסכימים לכך. (ג) חבר בית הדין שנכלל בהרכב ולא הופיע שלוש פעמים לדיון באותה קובלנה, רשאים יושב ראש בית הדין וסגניו לבטל את מינויו לדון באותה קובלנה, וימנו חבר בית הדין אחר תחתיו."

לפי סעיף 18 לחוק מינוי הרכב על ידי הנשיאות. שאלה מעניינת אם בהסכמה יוכל היו"ר לבדו להחליף חבר בהרכב.

לדעתי לא יהיה תוקף למינוי על ידי יו"ר בית הדין לבדו אפילו הדבר ייעשה בהסכמה.

כלל 15

"התנגדות לחבר בית הדין (תיקון התשכ"ט)

15. עם פתיחת הדיון, רשאים הנאשם או הקובל להודיע לבית–הדין על התנגדות לחבר בית–הדין."

טענת פסלות.

זכות ערעור עליה לא קיימת כי הפסיקה קובעת שאין זכות ערעור אם לא הוקנתה בחוק.

לפי הכלל צריך לטעון אותה בתחילת הדיון אך אם העילה נולדה לאחר פתיחת הדיון מותר לטעון אותה מייד לאחר שנולדה.

כמו דיני הפסלות גם אצלנו, יש לטעון את הטענה בהזדמנות הראשונה.

צריך חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים ולא תחושה סובייקטיבית. ראיות שדעת חבר בית הדין ננעלה והוא אינו פתוח לשיכנוע.

אין על החלטה בעניין פסלות זכות ערעור נפרדת:

בגצ 07 / 7925 חיים ארבל נ' מלכה אנגלסמן [פדאור (לא פורסם) 07 (28) 670 ], עמוד 1:

"אין מקום לקבל את השגת המבקש שהרי החלטת המזכירות שלא לפתוח הליך של ערעור פסלות בדין יסודה. כפי שקבע המשנה לנשיא ש' לוין 'אין בידי המערער הוראת דין המזכה אותו לערער על החלטת חברי בית הדין שלא לפסול עצמם, ולפיכך אין אפשרות בידו לערער על החלטה זו' (בש"פ 8183/98 דוד ברוך, עו"ד נ' משה וינברג, עו"ד (לא פורסם, 27.12.1998)). למותר לציין כי למבקש שמורה הזכות להעלות את טענת הפסלות במסגרת ערעור על פסק הדין כולו, אם יהיה בכך צורך, ובכל מסגרת אחרת על פי דין"

בדברים אלה יש כדי לדחות את טענת העותר בעתירה לפיה יש לאפשר הגשת ערעורי פסלות על בית דין למשמעת של לשכת עורכי הדין "כמקובל בדין הפלילי". אין הוראת דין המאפשרת זאת."

בשפ 07 / 7888 חיים ארבל נ' מלכה אנגלסמן [פדאור (לא פורסם) 07 (34) 492 ], עמוד 1

"המדובר בערעור פסלות על החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי של ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המבקש.

אין מקום לקבל את השגת המבקש שהרי החלטת המזכירות שלא לפתוח הליך של ערעור פסלות בדין יסודה. כפי שקבע המשנה לנשיא ש' לוין "אין בידי המערער הוראת דין המזכה אותו לערער על החלטת חברי בית הדין שלא לפסול עצמם, ולפיכך אין אפשרות בידו לערער על החלטה זו" (בש"פ 8183/98 דוד ברוך, עו"ד נ' משה וינברג, עו"ד (לא פורסם, 27.12.1998)).

למותר לציין כי למבקש שמורה הזכות להעלות את טענת הפסלות במסגרת ערעור על פסק הדין כולו, אם יהיה בכך צורך, ובכל מסגרת אחרת על פי דין. "

ראו גם עמל"ע 6873-11-10 גולדבליט נ' לשכת עוה"ד

יש לשים לב שלפי כלל 16, למרות שהבקשה היא לפסול חבר מסוים, כל ההרכב מחליט בבקשה:

"החלטה בהתנגדות (תיקון התשכ"ט)

16. בית–הדין ידון בהתנגדות ויחליט בה: החליט לקבל את ההתנגדות, יקבע יושב–ראש בית–הדין חבר בית–דין אחר במקום החבר שלגביו נתקבלה ההתנגדות; לא קיבל בית–הדין את ההתנגדות, ימשיך לדון בענין שבפניו בהרכבו הקיים."

כלל 20

"הזמנת עדים

20. אב בית–הדין יזמין למועד הדיון אותם העדים אשר בית–הדין ימצא לנכון להזמינם להעיד או להגיש מסמכים שברשותם, בין על פי בקשת בעלי–הדין ובין מיזמתו הוא. "

לפי סעיף 66 לחוק לשכת עוה"ד הוקנתה לבית הדין, בהתאם לחוק ועדות חקירה, סמכות לאכוף בואם של עדים.

המתלונן אינו שולט עוד על ההליכים. אם הוועד המחוזי יבקש להמשיך בהליכים למרות ביטול התלונה, על המתלונן להתייצב וליתן עדות אמת.

מתלונן המסרב להעיד צפוי להיות מחויב בהוצאות. זאת בנוסף לסמכות בית הדין לאכוף את הבאתו בסיוע המשטרה.

כללים 24, 25

"נוכחות הנאשם

24. לא יידון נאשם בדין–משמעתי אלא בפניו, אולם רשאי בית–הדין להרשות לנאשם, לפי בקשתו, שייעדר מהדיון, כולו או חלקו.

דין הנאשם שלא בפניו (תיקון התשכ"ט)

25. על אף האמור בסעיף 24, רשאי בית–הדין לדון את הנאשם שלא בפניו לאחר שהומצאה לו הזמנה לפי סעיף 18 או במקרה הנזכר בסעיף 19. "

נאשם אינו רשאי להעדר ללא רשות ביה"ד היכול להתיר זאת.

נעדר ללא רשות לאחר שהוזמן כדין, ניתן לדון בהעדרו.

קיימות המלצות בפסיקה לגמישות בהחלטות לדון בהיעדר הנאשם. למשל – לא לסיים גם את מתן גזר הדין וליתן לנאשם עוד הזדמנות.

אין סמכות מפורשת להוציא צו הבאה נגד נאשם שלא התייצב. הסמכות קיימת, כאמור, לגבי עדים.

לעניין זה סעיף 66 לחוק:

"66. סמכויות עזר (תיקון: תש"ם)

(א) סעיפים 9 עד 11 ו27-(ב) לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969, יחולו בשינויים המחוייבים בבית הדין המשמעתי כאילו היה ועדת חקירה, אולם –

(1) דמי נסיעה ולינה ושכר בטלה לפי סעיף 27(ב) האמור ישולמו מקופת הלשכה;

(2) הקנסות שיטיל בית הדין המשמעתי לפי סעיף 11 האמור, יכול שיהיו בסכום שלא יעלה על 300 שקלים; הקנסות ישולמו לקופת הלשכה.

(ב) מי שלא התייצב בפני בית הדין המשמעתי אף על פי שהוזמן כדין, ולא הצטדק על כך בדרך המניחה את הדעת, רשאי בית הדין, בנוסף לכל אמצעי אחר שינקוט על פי סעיף זה, לחייבו בתשלום ההוצאות בסכום שיקבע, אם נגרמו הוצאות עקב אי–התייצבותו או כפיית התייצבותו. "

חוק ועדות–חקירה התשכט 1968, עמוד 1

"סמכויות יושב–ראש

9. (א) יושב ראש של ועדת–חקירה רשאי, על דעת הועדה –

(1) להזמין, ולחזור ולהזמין, אדם לבוא לפני הועדה ולהעיד או להציג מסמכים או מוצגים אחרים שברשותו;

(2) לחייב עד להעיד בשבועה או בהן–צדק בהתאם להוראות החיקוק החל בבית–משפט אזרחי לענין זה;

(3) לכפות התייצבותו של אדם שלא ציית להזמנה לפי

פיסקה (1) ולא הצטדק על כך בדרך המניחה את הדעת;

(4) לצוות על גביית עדות בחוץ–לארץ.

(ב) סמכויותיו של יושב–ראש הועדה לענינים אלה יהיו כשל בית–משפט בהליך אזרחי.

דינו של עד

10. (א) מי שהוזמן להעיד או להציג מסמך או מוצג אחר לפני ועדת חקירה, חובותיו יהיו כשל נחקר לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות). (ב) סעיף–קטן (א) אינו בא לגרוע מסעיפים 5א עד 15 לפקודת העדות.

סירוב להעיד [תיקונים:התשמ"ד, התשמ"ד (מס' 2), התשמ"ו, התשמ"ז]

11. (א) מי שנתקיים בו אחד מאלה:

(1) הוזמן לבוא לפני ועדת–חקירה ולא בא, או בא ועזב ללא רשות את מקום דיוני הועדה בטרם מסר עדותו;

(2) נדרש להמציא מסמך או מוצר אחר שברשותו ולא המציאו;

(3) נדרש כדין להישבע או להצהיר בהן–צדק ולא עשה זאת;

(4) נדרש כדין להשיב על שאלה ולא השיב או השיב ביודעין תשובה מתחמקת,

רשאי יושב–ראש הועדה, על דעת הועדה, להטיל עליו, אף שלא בפניו, קנס כאמור בסעיף 40(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (ב) מי שהוטל עליו קנס לפי סעיף–קטן (א) שלא בפניו, רשאי יושב–ראש הועדה, לפי בקשתו ועל דעת הועדה, לעיין שנית בקנס שהוטל, להפחיתו או לבטלו, והוא יבטלו אם שוכנע שהמבקש נמנע מלעשות כנדרש מסיבות שלא היתה לו שליטה עליהן. (ג) הטיל יושב–ראש ועדת–החקירה קנס לפי סעיף–קטן (א), יודיע על כך מיד בכתב לנשיא בית–המשפט העליון, ורשאי הנשיא או שופט אחר של בית–המשפט העליון, בין לפי בקשת מי שהוטל עליו הקנס ובין בלעדיה, לבטל את הקנס או להפחיתו. (ד) קנס שהוטל לפי סעיף–קטן (א) ייגבה כמו קנס שהטיל בית–משפט בהליך פלילי.

(ה) מי שהוזמן או נדרש כאמור בסעיף–קטן (א) ולא נענה והוזמן או נדרש שנית ושוב לא נענה, ללא הצדק סביר, דינו – מאסר שנתיים, ואין בהטלת קנס לפי סעיף–קטן (א) כדי למנוע הגשת אישום לפי סעיף–קטן זה."

"הוצאות ושכר

27. (א) חבר ועדת–חקירה זכאי לקבל הוצאות בסכומים שיקבע מנהל בתי המשפט; מנהל בתי המשפט רשאי לפסוק לחבר ועדת–חקירה שכר בסכום שיקבע אם ראה זאת מוצדק בנסיבות הענין. (ב) עד שהוזמן להעיד או להציג מסמך או מוצג אחר לפני ועדת–חקירה, רשאי יושב–ראש הועדה לפסוק לו דמי נסיעה ולינה ושכר–בטלה כמו לעד שהוזמן להעיד לפני בית–משפט. (ג) אדם שהוטל עליו לאסוף חומר כאמור בסעיף 13 והוא אינו בשירות המדינה, ועורך–דין שהוטל עליו תפקיד כאמור בסעיף 17, זכאי לקבל, בנוסף על הוצאותיו הסבירות, שכר בסכום שתקבע הועדה.

(ד) מי שהתייצב לפני ועדת–חקירה כאמור בסעיף 15, רשאית הועדה לפסוק לו את הוצאותיו, כולל הוצאות הייצוג, בסכום שתקבע. (ה) הסכומים האמורים בסעיף זה ישולמו מאוצר המדינה."

כלל 25א

"הודעת ההליכים לנידון שלא בפניו (תיקון התשמ"א)

25א. אין באמור בסימן זה כדי לגרוע מסמכותו של בית–הדין להרחיק מאולם בית–הדין נאשם המפריע לדיוני בית–הדין, אולם ההליכים שהתנהלו שלא בפניו יובאו לידיעתו בדרך שיקבע בית–הדין."

לבית הדין סמכות להרחיק נאשם מפריע.

ראוי שלא יורחק לכל הדיונים אלא מאותה ישיבה בה הפריע או אפילו רק מחלק של ישיבה.

כלל 26

"סניגור בהעדר נאשם (תיקון התשמ"א)

26. נאשם שנעדר מהדיון ללא רשות בית–הדין, לא ייוצג בו על ידי סניגור אלא ברשות בית–הדין."

הסנגור אינו יכול לייצג נאשם שלא התייצב לדיון, ללא רשות.

כלל 27

"העדר הקובל

27. לא ידון בית–הדין בקובלנה בהעדר הקובל; הוזמן הקובל ולא התייצב, רשאי בית–הדין לדחות את מועד הדיון או לזכות את הנאשם."

כלל 28

"פרשת הקטיגוריה

28. לא הודה הנאשם בתשובתו בכתב או בפני בית–הדין בעובדות המיוחסות לו בקובלנה, או הודה בחלק מהן, יביא הקובל את ראיותיו לפני בית–הדין לפי סדר שיקבע. "

יש לשים לב, אין ישיבה נפרדת להקראה. אם הנאשם לא הודה, כבר באותה ישיבה מתקיימות ההוכחות. חשוב להביא עדים כבר לישיבה הראשונה.

בדרך כלל אנו יכולים לדעת מה השאלות השנויות במחלוקת כבר לפי תגובת עורך הדין לקובל בעת בדיקת התלונה.

כלל 29

"חזרה מהודאה

29. נאשם רשאי לחזור בו מהודאתו, כולה או מקצתה, בכל שלב של המשפט עד להכרעת הדין, אולם לא יחזור בו מהודאה שהודה בפני בית–הדין אלא ברשות בית–הדין. "

יש לשים לב שניתן לחזור מהודאה עד להכרעת הדין. הודאה בפני ביה"ד, חזרה ממנה תהיה ברשות ביה"ד בלבד.

כלל 32

"פרשת הסניגוריה

32. לא זוכה הנאשם לפי סעיף 31 רשאי הוא –

(1) להביא את ראיות הסניגוריה, ולהקדים להן דברי–פתיחה;

(2) להעיד כעד–סניגוריה, ואז הוא עשוי להיחקר;

(3) למסור הודעה, ואז לא ייחקר;

(4) להימנע הן מעדות והן ממסירת הודעה."

זכות למסור הודעה ללא עדות. משקלה כקליפת השום והמוסר הודעה ללא עדות וללא חקירה נגדית מוחזק כמשקר.

ראו: חיים כהן, על זכויות הנאשם, הפרקליט כו חוברת א 42, 48

המחבר קורא לזכות זאת זכות ערטילאית.

כלל 34

"ראיות מטעם בית הדין וראיות נוספות

34. סיימו בעלי–הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית–הדין להזמין מטעמו הוא כל עד, ואפילו אם כבר נשמעה עדותו, ולהורות על הגשת כל ראיה אחרת, ורשאי הוא להרשות לבעלי–הדין, על פי בקשתם, להביא ראיות נוספות אם ראה צורך בכך. "

לעניין זה ראו בדא 02 / 87 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב–יפו נ' 03 (12) 803, עמוד 10

"28. סיכום הדברים הוא כי לבית המשפט יש סמכות במקרים נדירים לחרוג מן השיטה האדברסרית ולהזמין עדים או להורות על הבאת ראיה מטעמו מקום שלפי שיקול דעתו של בית המשפט עשיית הצדק, אם לטובת הנאשם ואם לטובת התביעה המייצגת את האינטרס הציבורי, מחייבת את התערבותו מעל ראשיהם של ב"כ הנאשם וב"כ התביעה. יתירה מזאת, סבר בית המשפט של ערעור כי שיקול הדעת של בית המשפט דלמטה היה מוטעה, יפעיל בית המשפט של ערעור את שיקול דעתו, יחזיר את התיק לבית המשפט דלמטה ויורה לו להביא הראיה הנוספת או לשמוע את העדות הנוספת. כל זאת אמור בין במצב שבו נתבקש בית המשפט דלמטה על ידי צד מן הצדדים להפעיל סמכותו, ובין במצב שלא נתבקש לכך על ידי צד מן הצדדים. במקרה האחרון הציפיה מבית המשפט היא שלא יטמון ראשו בחול כבת יענה, אלא יפעיל את חושיו המקצועיים ואת הסמכות יוצאת הדופן שניתנה לו כדי להבטיח עשיית צדק, גם אם מדובר בעשיית צדק עם ציפיותיו הלגיטימיות של הציבור."

כלל 35(א)

"סדר חקירת עדים והגשת ראיות אחרות

35. (א) סדר חקירת העדים והגשת ראיות אחרות יהיה ככל האפשר כסדר הנהוג במשפט פלילי, בבית–משפט מחוזי.

(ב) הצטרף היועץ המשפטי לממשלה לדיון, יקבע בית–הדין את שלב חקירת העדים על ידי היועץ המשפטי לממשלה."

כלל 35(א) הוא המקום היחיד בו יש הפנייה ותחולה לסדר הדין הפלילי.

כך, לפי הכלל, במסגרת ראיות ההגנה יעיד הנאשם ראשון.

עם זאת, יש לפרש את כללי סדרי הדין בהשראת סדר הדין הפלילי בהיות הדיון המשמעתי מעין פלילי ועונשי.

כלל 36

"סיכומים (תיקון התשמ"א)

36. (א) כתום הבאת הראיות, או אם לא הובאו ראיות עקב הודאת הנאשם בעובדות או מטעם אחר, רשאים הקובל, ואחריו הנאשם, להשמיע את סיכומיהם לענין האשמה. (ב) הצטרף היועץ המשפטי לממשלה לדיון, רשאי הוא להשמיע את סיכומיו לאחר הקובל ולפני הנאשם.

(ג) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית–הדין להרשות שהסיכומים של בעלי–הדין, כולם או מקצתם, יוגשו לו בכתב, לפי סדר ובמועדים שיקבע בית–הדין."

הסיכומים בדרך כלל בעל פה. למתן החלטה בדבר סיכומים בכתב בית הדין צריך לקבל את הסכמת הצדדים.

כלל 38

"קריאת ההכרעה והנימוקים

38. הכרעת הדין תיחתם בידי חברי בית–הדין ותיקרא בפני בעלי–הדין, או יומצא להם העתק ממנו, כפי שיקבע בית–הדין."

יש חשיבות לחתימה. עד היום לא הוכרע מה עם הכרעת דין שניתנה בעל פה, הוקלטה והוקראה אך עד לתמלולה לא נחתמה.

כללים 39 ו-40

"הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נכללו בכתב האישום

39. בית–הדין רשאי להרשיע נאשם בעבירת משמעת שאשמתו בה מתגלית מן העובדות שהוכחו בפניו אף אם עובדות אלה לא נטענו בקובלנה, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן.

הרשעה בעבירות אחרות

40. בית–הדין רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מן העבירות שנתגלו מן העובדות שהוכחו בפניו, אך לא יטיל עליו בגזר–דינו אלא עונש אחד בשל אותו מעשה."

מתן הזדמנות להתגונן משמעותה, בעיקר בתחום הראייתי, כלל 40 אינו מזכיר את הזכות להתגונן אך סביר שאף כאן בפן המשפטי צריך לתת הזדמנות להתגונן.

ראוי להפנות תשומת לב הנאשם לכללים 39 ו-40 כאשר הקובל מתכוון להסתמך עליהם בהמשך, כדי לתת לנאשם הזדמנות להתגונן.

כלל 42

"ראיות לענין העונש ולחיובים אחרים

42. הרשיע בית–הדין את הנאשם, רשאים הקובל, היועץ המשפטי לממשלה אם הצטרף לדיון, ואחריהם הנאשם, לטעון את טענותיהם לענין מידת העונש, בית–הדין רשאי להרשות להם להביא ראיות לענין זה. בסעיף זה "עונש" – לרבות חיובים אחרים שרשאי בית–הדין להטיל לפי סעיף 69 לחוק."

ראיות לא רק הרשעות קודמות.

ניתן להגיש כראיות הרשעות שיש עליהם ערעור. אך יש לציין זאת לביה"ד. לכן על התובע לבדוק זאת מראש.

בדא 01 / 156 נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב–יפו 03 (13) 103, עמוד 15:

"109. קבילותן של הרשעות לא חלוטות, כבר נדונה בעבר בערכאות שונות. וכבר נקבע, כי יש לנהוג, לעניין הרשעות קודמות בבתי הדין של הלשכה, כמנהג הדין הפלילי– המוסדר בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], היינו ניתן להביא גם רישומים אשר לא הסתיימו בהרשעה. המשקל, אשר יינתן על ידי בית הדין להרשעות אלו, יהיה מתוך שימת לב לאופיין המיוחד (בד"מ 75/94, 67 (לא פורסם) ראה גם בעל"ע 2758/97, פלוני נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין הנ"ל אשר ממנו עולה כי בית המשפט התייחס גס להרשעות אשר תלוי ועומד בם ערעור)."

בדמ 05 / 53 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א–יפו נ' פלוני 06 (42) 391, עמוד 6:

"א. אף כי הרשעותיו הקודמות של הנאשם אינן חלוטות , הרי לפי הפסיקה הנוהגת ניתן להתחשב בהן בדיון שבפנינו.

ב. בבד"א 72/01 (לא פורסם, כב' הדיינים עו"ד ד"ר ליפא מאיר, אב"ד, עו"ד ב. לוי חב"ד ועו"ד ד. ורשאי חב"ד) נקבע כי הרשעות קודמות שאינן חלוטות הינן קבילות לצורך טיעון לעונש, אך מאחר שאינם מוצאים אל הפועל כל עוד אינם חלוטים, הרי המשקל שיש להעניק להם הוא מופחת, וצריך להינתן לפי הנסיבות ובזהירות הראויה.

לכאורה תואמת עמדה זו את האמור בעל"ע 2758/97 יעקב גולדשטיין נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (פדאו"ר 98 (3) 4). שם לצורך הדיון בהטלת עונש לפי סע' 75 לחוק מאזכר מאזכר כב' הש' אור שתי הרשעות נוספות אך מזכיר שהרשעות אלו אינן סופיות."

עם זאת, קיימת גם פסיקה סותרת ולפיה אין להגיש כראייה הרשעות שיש עליהן ערעור.

לפי סעיפים 187 ו-188 מגישים בהליכים פליליים תדפיס מהמרשם הפלילי לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים. התדפיס כולל גם הרשעות שיש עליהן ערעור.

כלל 44

"המצאת פסק הדין שהוקרא

44. הכרעת–דין וגזר–דין שהוקראו – יומצא העתק מהם לבעלי–הדין."

לכלל זה חשיבות נוכח קביעת מועד לערעור ממועד ההמצאה ולא ממועד ההקראה. למשל לפי כלל 53.

עלע 99 / 3176 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד מתיתיהו פיכמן [פדאור (לא פורסם) 01 (1) 553 ], עמוד 1

"אנו סבורים שהדיבור "קבלת פסק הדין" בסעיף 71 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 משמעותו קבלת "העתק" של פסק הדין ולא מועד השימוע (בין אם השימוע היה לאחר חתימה על פסק הדין ובין לפני כן). ראיה נוספת לכך הוא האמור בתקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי הדין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), התשמ"ט-1988 שבה נאמר:

"2(ב) הערעור יוגש תוך 30 ימים מיום שקיבל המערער את ההחלטה או את פסק הדין נושא הערעור".

אות הוא שלא מועד השימוע הוא הקובע לענין תחילת מועד הערעור אלא "קבלת" עותק פסק הדין.

לאור האמור לעיל יש לדחות את טענתו הטרומית של המשיב, שכן הערעור הוגש במועדו."

כלל 58

"תחולת הוראות נוספות

58. הוראות סעיפים 15 עד 19, 22 ו-23 יחולו בערעור לבית–הדין המשמעתי הארצי, בתיאומים לפי הענין."

כלל 59

לקוח מתוך הפדאור

"חזרה מערעור

59. מערער רשאי לחזור בו מערעורו בכל שלב של הדיון בו עד למתן ההחלטה. אולם אם היה הקובל מערער לא יחזור בו לאחר תחילת הדיון אלא ברשות בית–הדין."

רשות ביה"ד לחזרה מערעור רק של הקובל. ביקורת נוספת על שיקול דעתו. היו מקרים שלא התירו לקובל לחזור בו מערעורו (פרשת אפוטקר).

כלל 61

"ערעור בפני בעלי הדין

61. הדיון בערעור יהיה בפני בעלי–הדין, אולם אם הוזמן בעל–דין ולא יתייצב, רשאי בית–הדין לדון בערעור שלא בפניו."

בהשוואה לכלל 25 וכלל 27, בביה"ד המחוזי, קיים הבדל בין אי התייצבות הקובל לבין אי התייצבות הנאשם. בבית הדין הארצי הסנקציה לאי התייצבות של כל אחד משני הצדדים היא, קיום דיון בהעדר.

כלל 62

"סדר הטענות בערעור

62. בערעור יטען תחילה המערער ואחריו המשיב, ובאיחוד ערעוריהם של הנאשם ושל הקובל יטען תחילה הנאשם, זולת אם הורה בית–הדין על דרך אחרת. הצטרף היועץ המשפטי לממשלה לדיון בערעור, יקבע בית–הדין את שלב טיעונו; אולם רשאי הנאשם, בכל מקרה, להוסיף ולטעון בתום טענות בעלי–הדין האחרים.

ברירת המחדל בערעור שני הצדדים שהנאשם מתחיל. זכות תשובה לו וכך המילה האחרונה שמורה לו.

כלל 64

"קבלת ראיות

64. בית–הדין בערעור רשאי, אם הוא סבור כי הדבר דרוש לעשיית צדק, לקבל, לפי בקשת הנאשם, ראיות נוספות שלא הובאו בערכאה הקודמת. הביא הנאשם ראיות כאמור, רשאי בית–הדין להרשות לבעלי–הדין האחרים להביא ראיות–הזמה."

התנאים לקבלת רשות להגשת ראיות נוספות:

חשיבות הראיות ומהותן משקלן להשפיע על ההרשעה.
מדוע לא הובאו בפני הערכאה הראשונה ובמועד.

בדא 01 / 16 עו"ד פלוני נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין בישראל 02 (9) 524, עמוד 2:

"אמנם כלל 64 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים) תשכ"ב-1962 (להלן: "כללי סדרי הדין") מרשה לבית הדין בערעור לקבל ראיות נוספות שלא הובאו בערכאה הקודמת, אך בהתאם לאמור בכלל הנ"ל ובהתאם למקובל בבתי דין של ערעור, היה על המערער להגיש בקשה מנומקת שתסביר הן את הצורך והחשיבות של הגשת הראיות בשלב כה מאוחר, והן מדוע ראיות אלה לא הוגשו במועדן. עם קבלת בקשה כזאת ישקול בית הדין של ערעור, אם הנימוקים משכנעים אם לאו, ורק לאחר שבית הדין יחליט שהנימוקים משכנעים ויתיר את הגשת הראיות, אז ורק אז, תוגשנה הראיות החדשות. בקשה כזאת לא הוגשה כלל לפנינו."

הכלל שנוי במחלוקת לעניין השאלה אם ניתן לקבל ראיות בערעור רק לבקשת הנאשם. זאת נוכח קיומו של כלל 81, המקנה סמכות לבית הדין לנהוג בכל עניין שבסדר דין שאין עליו הוראה בחקיקה, כדי לעשות צדק.

האבסורד שבטענה כי ניתן לקבל ראיות רק לבקשת הנאשם עולה נוכח האמור בתקנה 12 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), תשמ"ט-1988:

קבלת ראיות

12. בית המשפט רשאי, אם הוא סבור כי הדבר דרוש לעשיית צדק, לקבל, לפי בקשת בעל דין, ראיות שלא הוגשו קודם לכן; הגיש הנאשם ראיות נוספות כאמור, רשאי בית המשפט להרשות לבעלי הדין האחרים להגיש ראיות הזמה."

מדוע שבערכאת ערעור ראשונה יוכל רק הנאשם לבקש הבאת ראיות ואילו בערכאה שנייה יוכלו שני הצדדים לבקש זאת?

כלל 67

"הקראת פסק הדין

67. פסק–הדין ייחתם בידי חבר בית–הדין ויוקרא בפני בעלי–הדין, או יומצא להם העתק ממנו, כפי שיקבע בית–הדין. הוקרא פסק–דין, יומצא העתק לבעלי–הדין לאחר מכן."

המצאה של פסק הדן מחויבת גם לאחר שהוקרא. מועד הערעור על פסק הדין מתחיל מיום ההמצאה.

כלל 73

"סודיות הדיון (תיקון התשמ"ג)

73. (א) הדיון המשמעתי יתנהל בדלתיים סגורות.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי מגיש התלונה להיות נוכח בשעת הדיון, אלא אם כן החליט בית הדין המשמעתי שלא להרשות לו להיות נוכח בשעת הדיון או בכל חלק ממנו. (ג) בית הדין רשאי, לפי בקשת הנאשם, להרשות נוכחות אנשים זולת בעלי הדין ובאי כוחם.

(ד) מגיש תלונה שלא נכח בשעת מתן פסק הדין, רשאי לקבל, לפי בקשתו, הודעה בדבר החלטת בית הדין, אלא אם כן החליט בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לתתה. (תיקון התש"ם)"

נוכח תיקון 32 הכלל למעשה בוטל. בתיקון אף נקבע במפורש כי המתלונן יכול להיות נוכח בלוויית בא כוח.

יש חשיבות רבה לזכות המתלונן להיות נוכח בדיון. לכן איסור על כך, הוא חריג.

כללים 77, 77א ו-77ב

"המצאת מסמכים (תיקון התשמ"א)

77. (א) כל מסמך שיש להמציא לנאשם או כשהוא מערער או משיב בערעור לפי כללים אלה, המצאתו תהיה במסירה לידיו או לידי פקיד במשרדו העיקרי או במשלוח מכתב בדואר רשום לפי מען מגוריו או מען משרדו העיקרי עם אישור מסירה, ואם לא ניתן לבצע המצאה באחת מדרכים אלה תהיה ההמצאה בדרך שיורה עליה אב בית–הדין. (ב) היתה ההמצאה במשלוח מכתב כאמור, רשאי בית–הדין לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה.

(ג) יושב ראש בית–הדין המשמעתי או אב בית–הדין לאחר שהורכב בית–הדין, רשאים להורות על המצאת מסמכים כאמור בסעיף קטן (א) גם לבני אדם אחרים, לפי שיקול דעתם. (ד) על המסמכים לפי סעיף זה יחתמו אב בית הדין או מזכיר בית הדין.

תחליף המצאה (תיקון התשמ"א)

77א. בית–הדין רשאי להורות על תחליף המצאה בדרך של פרסום ברשומות, בעתון יומי או בכל דרך אחרת שתיראה לו, אם נתקיים בנאשם אחד מאלה:

(1) מען מגוריו או מען משרדו העיקרי אינם ידועים לקובל;

(2) מקום מגוריו או מקום משרדו היו סגורים בשעות סבירות;

(3) הנאשם עזב את הארץ או יש יסוד סביר להניח שעזב את הארץ, ולא עלה בידי הקובל להמציא מסמך באחת הדרכים האמורות בסעיף 77.

המצאה בדרך אחרת (תיקון התשמ"ג)

77ב. (א) באין אפשרות למצוא את הנמען של מסמך, מותר להמציא את המסמך לבין משפחה של הנמען הגר עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים. (ב) שליח להמצאת מסמך שלא מצא אדם שאפשר לפי כללים אלה להמציא לו כדין את המסמך, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את המסמך, ידביק את המסמך על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק, ובית הדין רשאי להצהיר שהמסמך הומצא כראוי על ידי הדבקה כאמור."

ניתן להורות על תחליף המצאה כאשר הנאשם נעלם או בחו"ל. לא ייתכן שנאשם החפץ לכהן כעורך דין לא ניתן יהיה להשגה.

ניתן לבצע המצאה על ידי הדבקה.

למעשה כללי ההמצאה אומצו מסדר הדין האזרחי.

כלל 81

"סדרי הדין בענין הוראות

81. בכל ענין של סדרי–דין שאין עליו הוראה בחוק, בכללים אלה או בחיקוק אחר, ינהג בית–הדין המשמעתי בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק."

כלל חשוב וממלא תפקיד במקרים שבהם אין כלל ספציפי: הארכת מועדים, תיקון קובלנה וכיו"ב בקשות שלא נקבע לגביהם כלל ספציפי.

לאחרונה הותקן כלל 53א:

"הארכת מועד (תיקון התשס"ט)

53א. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית דין משמעתי מחוזי תוגש ליושב ראש בית הדין המשמעתי הארצי והוא יכריע בה; נעדר יושב ראש בית הדין הארצי, יכריע בבקשה הסגן הוותיק מבין סגניו ואם הם בעלי ותק שווה – הקשיש שבהם. "