ניהול פיקדונות על ידי עורך דין

מקומם של ההוראות בעניין ניהול פיקדונות במדרג החקיקה

בניגוד לחוק העונשין תשל"ז-1977, הקובע עבירות פרטניות ומוגדרות. הדין המשמעתי של עורכי הדין קובע הוראות עונשיות כלליות כאשר מתחת למטריה של כל הוראה עונשית כללית קיימת הוראה כללית פחות ומתחתיה הוראות עוד פחות כלליות ורק חלק קטן מההוראות העונשיות הן ספציפיות:

הוראת על: חובה על שמירה על כבוד המקצוע לפי סעיף 53 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א-1961 (להלן – חוק לשכת עוה"ד). נהוג לפרש הוראה זו כחלה על כל מעשה שהוא במסגרת עיסוק במקצוע.

הוראת על: התנהגות אחרת שאינה הולמת את המקצוע לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עוה"ד. יש האומרים שסעיף זה מתייחס למעשים מחוץ למקצוע אך אין הדבר מדויק. כך למשל, עוה"ד שהוגשה נגדו תלונה ללשכה ושאינו מגיב לפניות הקובל, מורשע על פי סעיף זה.

עבירה של פגיעה בכבוד המקצוע היא כמעט חובקת עולם ומכסה תחת כנפיה כל עבירה שהיא. כמעט כל עבירה פרטנית פוגעת גם בכבוד המקצוע.

תחת כנפי העבירה של אי שמירה על כבוד המקצוע, נמצא, בין היתר, את העבירה של הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח לפי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986 (להלן – כללי האתיקה) וסעיף 54 רישא לחוק לשכת עוה"ד.

החובה לייצג ולטפל בענייני הלקוח בנאמנות ומסירות, אף היא הוראה כללית ונחשבת לעבירת סל. היא יכולה לכלול תחת כנפיה אין ספור התנהגויות.

תחת מטרית חובת הנאמנות והמסירות נמצא חובות פחות כלליות, אך עדיין, חלק מההוראות וכללי האתיקה החוסות תחת חובה זו, הן עצמן הוראות כלליות. כך למשל:

החובה שלא לפעול מתוך ניגוד עניינים לפי כלל 14 לכללי האתיקה.

תחת החובה הכללית שלא לפעול בניגוד עניינים ישנן הוראות פרטניות האוסרות על מקרים ספציפיים של ניגוד עניינים:

1. כלל 9 לכללי האתיקה האוסר על קבלת שכר טרחה אלא בכסף (לאחרונה תוקן הכלל ומותן האיסור).

2. כלל 11 לכללי האתיקה (איסור על רכישת טובת הנאה בעניין בו מטפל עורך הדין ככונס נכסים או בעל תפקיד דומה)

3. כלל 15 (איסור לטעון טענה נגד כשרות הסכם שעורך הדין השתתף בעריכתו)

4. כלל 16

5. כלל 1 לכללי לשכת עוה"ד (עיסוק אחר), התשס"ג-2003

אם נחזור לחובות עוה"ד ביחס לניהול פיקדונות וכספי לקוחות, הרי חובות אלו נמצאות מתחת לכנפי החובה לייצג ולטפל בענייני הלקוח בנאמנות ומסירות. כל המפר חובות פרטניות בענייני כספי לקוחותיו ממילא אף מפר את חובת הנאמנות והמסירות ללקוח.

חובות עוה"ד בענייני כספים

הכול מסכימים: חובת התנהלות נאותה של עוה"ד בכל הנוגע לענייני כספים היא מן החשובות ואולי החשובה ביותר המוטלת על עוה"ד.

עבירות משמעת של הפרת חובות אלו נענשות בדרך כלל בחומרה ומכל מקום, הרטוריקה של בתי המשפט ביחס לעבירות אלו מצביעה על ראייתן בחומרה רבה. ראו על"ע 2935/04, 4551/04, 2207/05, 3395/05 הוועד המחוזי נ' שוגרמן:

"לא למותר יהיה אם נחזור ונוסיף זאת: עורך–דין המועל בכספי לקוחו ראוי לו כי לא ימצא מקום בשורות עורכי הדין. עורך–דין היה כרופא מנתח שהנזקק לשירותיו מניח את גופו ואת נפשו בידיו. תום לב, יושר לבב, בור כפיים ונקיון דעת הם מן התכונות המאפיינות – והראוי להן כי תאפיינה – עורכי דין בעיסוקיהם. המערער לא קיים את הנדרש ממנו ועל כן חייב הוא לשאת בעונש."

ראו גם עלע 01 / 8568 עו"ד מאיר שינדלר נ' לשכת עורכי הדין – ועד מחוז ירושלים [פדאור (לא פורסם) 01 (2) 287], עמוד 2:

"6. הגענו לכלל מסקנה שיש לקבל את ערעור הלשכה ולדחות את ערעורו של המערער. מעילה בכספי הלקוח, היא עבירת משמעת חמורה, אולי אחת החמורות ביותר שבעבירות משמעת. עבירה זו פוגעת אנושות ביחסי האמון שבין עורכי–דין ללקוחותיהם. "

מאידך גיסא, ראו עונש קל בעל"ע 6868/06, 7323/06 הוועד המחוזי נ' גדעון חיים (22 חודשי השעיה בפועל ו-42 חודשים על תנאי.

עם זאת, יש להזכיר שלא כל העבירות הנוגעות לענייני כספים ופיקדונות, הן בעלות אותה מידה של חומרה ויכולות להיות עבירות אשר בבסיסן רשלנות או חוסר ידע משפטי.

למרות חשיבות על הקפדה בענייני כספים, המחוקק מצא לנכון לחוקק הוראות בנושא זה לראשונה, במסגרת הכללים מ-1986. עד אז הייתה קיימת רק הוראה כתובה אחת, כלל 30 לכללים מתשכ"ו-1966 (הכללים הישנים).

עם זאת, אין זה אומר שפרט להוראות כלל 30 לכללים הישנים היה עוה"ד פטור מחובות נוספות כלפי לקוחו. חובות עוה"ד התבססו על חובת הנאמנות והמסירות ללקוח.

כך למשל החובה לשמור על ערכו הכספי של הפיקדון והשקעתו באופן שישא פירות, מצאה ביטוי גם בפסיקה הקודמת לכללים מ-1986:

1. לעניין דיווח ללקוח על כספים שהתקבלו עבורו וכן דיווח כספי על תנועות הכספים וכד', ראו: בד"א 44/78 פלוני נ' הוועד המחוזי, פדי"מ א 337, 338 (נמצא גם בפדאור אתיקה).

2. לעניין החובה לשמור על ערך הכסף ראו: בד"מ (ים) 17/76 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדי"מ א 291 (נמצא גם בפדאור אתיקה)

פסה"ד האחרון הוא מ-1976. אז הייתה בארץ אינפלציה של עשרות אחוזים בודדים לשנה. למשל מסוף 1975 עד סוף 1976, הייתה האינפלציה של כ-23%.

אינפלציה כזו הביאה את בתי הדין למודעות שיש לחייב בשמירת ערך הכסף:

נאמר בעמוד 292:

"אנו סבורים שחובת נאמנותו של כל עורך–דין, המקבל כספים עבור לקוחו ומתברר לו, תוך זמן קצר, שלא יוכל, לדעתו, מסיבה כל שהיא לשחרר את הכספים ללקוחו לאלתר, כוללת גם את האחריות לשמירת ערך הכסף המוחזק כפקדון עבור לקוחו, במיוחד בתקופה של אינפלציה דוהרת שאנו מצויים בה, אף ללא הוראות מפורשות מלקוחו עליו לדאוג לכך שהסכום יושקע בהשקעה בטוחה באופן שכאשר יוכל לשחרר את הסכום ללקוחו לא יפגע הלקוח מערך מופחת של הסכום. אנו סבורים שאף אם אין עורך–הדין בקי בדרכי השקעת כספים, מן הראוי כי יפנה לבית המשפט בזריזות לשם קבלת הוראות בנדון או לפחות יתייעץ עם מומחה בדבר ההשקעה המתאימה בטרם יחליט על אופן ההשקעה."

נוכח אי קיום חובות עורכי הדין כלפי לקוחותיהם מחד גיסא והתגברות האינפלציה לאחר המהפך ועליית הליכוד לשלטון עד כדי מאות רבות של אחוזים לשנה, מצא המחוקק לנכון להתקין כללים מפורשים. הכללים פורסמו בספטמבר 1986 ונכנסו לתוקף לאחר שלושה חודשים. בתקופה זו כבר החל ריסון האינפלציה.

נדון בכללים.

כלל 39 קובע:

"39. ניהול חשבון פקדון

עורך דין ינהל חשבון בנק נפרד לכספים שהופקדו בידיו בנאמנות."

נוסח הכלל די ברור. אם זאת יש להבהיר בנוגע לכלל מספר נקודות ולענות על מספר שאלות:

א. תכלית הכלל היא שעוה"ד לא יערבב את כספי לקוחותיו עם כספיו שלו. כך יידע מה שלו ומה לא שלו ולא ישמש בכספי הלקוח. אף הפיתוי להשתמש בהם יהיה רחוק יותר. ראו: גבריאל קלינג – אתיקה בעריכת דין ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (להלן – קלינג), עמ' 102 ופסה"ד אליו הוא מפנה: עמ"מ 2/57 עו"ד פלוני נ' המועצה המשפטית, פ"ד יא 533, 535.

ראו גם: בדמ 02 / 168 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' פלוני [פדאור אתיקה (לא פורסם) 03 (12) 400], עמוד 3:

"25. מחוק הנאמנות תשל"ט– 1979 עולה כי נאמן חייב לפעול לטובת הנהנה והנו אחראי כלפי הנהנה. על פי סעיף 10 לחוק, הנאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול למטרת השגת מטרות הנאמנות. במקרה שלפנינו לא היה מסוגל הנאשם לשמור על נכסי הנאמנות ו/או לנהלם הואיל והעביר את הנאמנות לחזקתו של אחר. הנאשם למעשה הודה כי כספי הפיקדון הופקדו בחשבן פיקדון של אביו בבנק פאג"י. מפעולות אלה למעשה חרג הנאשם מההרשעה שניתנה לו ובכך עבר עבירה. "

הפקדת פיקדונות בחשבון פיקדונות נפרד מונעת מנושי עוה"ד לשים יד על כספי לקוחותיו. בעניין זה ראו: בדמ 03 / 14 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל–אביב–יפו נ' פלוני [פדאור אתיקה (לא פורסם) 03 (8) 663], עמוד 1:

"עוד טען הנאשם כי לא ניתן היה לפתוח חשבון נאמנות לטובת הלקוח ללא נוכחות הלקוח עצמו. לפיכך, הכסף הופקד בחשבון פרטי של הנאשם אשר עוקל ע"י נושיו. "

ראו עוד: בדמ 01 / 45 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א–יפו נ' [פדאור אתיקה (לא פורסם) 02 (10) 651], עמוד 7:

"בבד"מ 25/97 א' ח'… מובאת סקירה מתוך הפסיקה והספרות בעניין נשוא כלל זה, ושם נאמר כי מטרת הכלל הזה הינה, בין השאר, הפרדה מוחלטת בין כספי עורך הדין לבין כספי הפקדון לצורך שמירה על ערכו של הפקדון, לצורך מניעת מצב בו יתפתה עורך הדין מלעשות שימוש בכספים אלו, לצורך הגנה על כספים אלו מפני צדדים שלישיים, ולצורך מעקב אחר גלגול הכספים שבשליטת הנאמן ופירותם."

ראו גם: בדמ 97 / 25 הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בתל–אביב יפו נ' פלוני [פדאור אתיקה (לא פורסם) 97 (6) 839], עמוד 4

"2. כפי שאף נאמר כבר בבד"מ 157/93 הועד המחוזי של לשכת עו"ד בתל–אביב יפו נ' פלוני הפרדה מוחלטת בין כספיו של עורך דין לכספי הפיקדון, מטרתה לשמור על הפיקדון המוחזק על ידי עורך הדין בנאמנות ועל ערכו. החזקה בנפרד מרחיקה את הנאמן מהפיתוי לעשות שימוש להנאתו בכספי הנאמנות, החזקה בנפרד של כספי הנאמנות מקלה על הנאמן עצמו בכך שעוזרת לו להגן על הכספים. כך, למשל, ביחסים שבין נאמן לבנק, שבו הוא מחזיק חשבון נאמנות, העובדה שחשבון מסוים נושא שם המצביע על היותו חשבון – נאמנות מונעת מהבנק לקזז את הכספים שבחשבון – הנאמנות כנגד חובות הנאמן וכן את השימוש בזכות העיכבון על ניירות ערך וממסרים אחרים שבחשבון הנאמנות כנגד חובות הנאמן. בנוסף לכך החזקה בנפרד מצביעה על חזקת הנאמן שלא להתייחס לכספים שמוחזקים על ידו בנאמנות עם כספיו ואף מאפשרת לעקוב אחרי גלגול הכספים שבשליטת הנאמן ופירותם. (ראה ש. כרם "נאמנות" (מהדורה 3 התשנ"ה-1995), 198 – 195."

יש עוד להוסיף לנימוקים שפורטו לעיל ובפסיקה גם ששמירת פיקדון בחשבון נפרד מסייעת לעוה"ד ליתן דו"ח כספי ללקוח בהתאם לכלל 42. לקוח זכאי לראות את המסמכים המעידים על מה שנעשה בפיקדון למשל דפי בנק וכד'. אם הכספים יתערבבו עם כספי עוה"ד כיצד יוכל להראות ללקוחו דרכי השקעת הפיקדון? כיצד יראה מה נעשה בפיקדון?

נוכח האמור, יש לשמור על פיקדונות בחשבון נפרד.

הפרת הכלל היא הפרת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין. ראו למשל ת.א. שלום ת"א 26428/04 צבי כהן נ' שושנה אביעזר ואח' נ' צבי כהן ועו"ד יוסף בסן (פורסם בנבו) שם נקבעה כרשלנות מקצועית התנהגות עורך דין שייצג צדדים לעסקת מכר מקרקעין: א. בעיכוב כספי פיקדון למרות הוראות שקיבל ממוכרים הזכאים לפיקדון, ב. באי הצגה לפירעון שיק שקיבל עבור המוכרים, ג. באי הפקדת הפיקדון בחשבון נאמנות. הפרת סעיף 54 לחוק לשכת עוה"ד היוותה שם אינדיקציה לקביעת התרשלות.

התעוררה שאלה האם לכל פיקדון צריך חשבון נפרד או שמא ניתן להכניס את כל הפיקדונות לאותו חשבון.

התשובה לכך נמצאת בתכלית הכלל. אם ניתן לבצע הפרדה מלאה בין הפיקדונות השונים באותו חשבון על מנת להראות ללקוח מה אירע עם הפיקדון, כיצד הושקע ומה היו התנועות בו, ניתן לעשות כן באותו חשבון. בפועל ראוי לפתוח חשבון נפרד לכל פיקדון, למעט פיקדונות שהם קבלת סכום מסוים והעברתו תוך זמן קצר ללקוח. עו"ד מנהל תיקי הוצל"פ וגובה סכומים קטנים המצטברים לסכום גדול. הוא מעביר את הסכומים ללקוחו תוך זמן קצר. אין מניעה שסכומים כאלה יופקדו בחשבון פיקדונות משותף.

ברגע שעל עוה"ד להשקיע את הפיקדון ולהחזיקו אצלו למשך תקופה מסוימת, כדאי וראוי לפתוח חשבון נפרד.

חשבון נפרד יסייע לעורך הדין לתת דין וחשבון כספי ללקוח, דין וחשבון המגובה באסמכתאות. בחשבון פיקדונות משותף, מסירת מסמכים ללקוח שפיקדונו היה בחשבון פיקדונות משותף ללקוחות אחדים, יכולה להוות הפרת סודיות וחיסיון כלפי לקוח אחר שגם כספיו הופקדו באותו חשבון.

חשוב לדעת שגם לפי הוראות רשויות המס, על פיקדונות, כולל כספים המתקבלים לשם הוצאות עבור לקוחות כמו כספים לאגרות, צריכים להיות מופקדים בחשבון נפרד, אחרת יכולה לבוא דרישה לשלם עליהם מע"מ.

כלל 40:

"40. העברת כספים ללקוח

(א) עורך דין חייב להודיע ללקוחו ולהעביר כל סכום כסף שקיבל עבורו, תוך זמן סביר מעת קבלתו.

(ב) עיכב עורך דין, על פי דין, סכומי כסף שקיבל עבור לקוחו, או ניכה, על פי הסכם, כספים מתוכם, יודיע על כך ללקוח תוך זמן סביר."

כלל 40 מטיל על עוה"ד ארבע חובות:

1. החובה להודיע ללקוח על כספים שהתקבלו עבורו תוך זמן סביר.

2. החובה להעביר את הכספים ללקוח תוך זמן סביר.

3. איסור על ניכוי או קיזוז ללא הסכם מפורש לקיזוז.

4. כאשר לעוה"ד יש זכות לעיכוב כספים או קיזוזם, יש להודיע על העיכוב או הקיזוז בתוך זמן סביר.

תחולת הכלל

הכלל חל על פיקדונות וכספים שקיבל עו"ד מצד שלישי עבור לקוחו. הכלל אינו חל על כספים שעוה"ד קיבל מהלקוח עצמו ועליו להחזירם לו. ראו על"ע 9013/05 ו-9417/05 הוועד המחוזי נ' יורם יהודה. בעניינו של עו"ד יורם יהודה, הפיקדון שהוחזק על ידיו הגיע אליו מהלקוח עצמו. לכן הורשע עוה"ד בהפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, לפי סעיף 2 לכללי האתיקה וסעיף 54 לחוק לשכת עוה"ד.

מהו זמן סביר להודיע ללקוח על קבלת הכספים עבורו ולהעבירם לו

המחוקק לא קבע זמן מסוים והשתמש במונח זמן סביר.

זמן סביר יכול להשתנות מעניין לעניין וממקרה למקרה לפי הנסיבות.

ראו: על"ע 1,2/82 הוועד המחוזי נ' מאירוב, פדי"מ ג חוברת 8, 173, 184

שם ביה"ד הארצי סבר שיש לזכות את מאירוב כי הזמן שחלף עד להעברת הכספים היה יחסית קצר של מספר חודשים. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור הלשכה והרשיעו. ביהמ"ש העליון הסתמך על הנסיבות של אי גילוי דבר קבלת הכספים ואי תשלום הפיקדון כולו ללקוח בבת אחת, ללא הסבר.

אם למשל עו"ד גובה במסגרת הליכי הוצל"פ באיחוד תיקים תשלומים חודשיים של 100 ₪ עבור לקוח גדול שהיקפי הגביות עבורו מסתכמים באלפי שקלים, ניתן להניח שהזמן הסביר להודעה והעברת הסך 100 ₪ יהיה הרבה יותר ארוך לעומת מקרה של נכה שהגיש תביעת נזיקין ועוה"ד קיבל עבורו פיצוי מחברת הביטוח.

העדר זכות קיזוז ללא הסכם קיזוז מפורש בין עוה"ד ללקוח

נוכח קיומה של זכות עיכבון לפי סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 ונוכח כלל 40, פורש המצב המשפטי לפיו אין לעו"ד זכות הקיזוז שנקבעה בדיני החוזים. זכות קיזוז שכר מכספי פיקדונות קיימת אך ורק אם עוה"ד הגיע להסכם עם לקוחו על זכות לקיזוז. ההסכם יכול להיות גם בע"פ אך אם תהיה מחלוקת בדבר קיום הסכם, היעדר הסכם בכתב יפורש כנגד עוה"ד ראו:

רעא 8288/06 ברק אליעזר נ' בראונשטיין בקובץ נבו.

עוה"ד המקזז ללא הסכם מפיקדון לקוחו יוכל להיות מואשם בגניבה על ידי מורשה. ראו:

ע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים, פ"ד נד(1) 303.

ראו גם קלינג, סעיף 7.15 עמ' 307.

ועדת האתיקה הארצית חיוותה את דעתה כי קיזוז שכר טרחה מפיקדון ללא הסכם שכר טרחה בכתב מהווה עבירת משמעת, ראו גיליון 45 של "אתיקה מקצועית".

מימוש זכות עיכבון או קיזוז

לפי לשונו של הכלל, ברור שאין עו"ד יכול לממש זכות עיכבון או קיזוז עם עצמו ועליו להודיע ללקוח תוך זמן סביר על ביצוע פעולת הקיזוז או העיכבון.

כאשר הכספים נמצאים בחשבון פיקדונות ועוה"ד מבצע קיזוז, עליו לבצע את הקיזוז על ידי הוצאת חשבונית על שם לקוחו ובה יירשם התקבול המקוזז.

העדר הודעה יכול להביא למסקנה שאפילו יכולה הייתה להיטען טענת קיזוז או עיכבון, עו"ד לא ביצע קיזוז או עיכבון כי לא נתן את ההודעה תוך זמן סביר. ביצוע הקיזוז יהיה במתן הודעה שאליה תצורף החשבונית.

השקעת הפיקדון, שמירת ערכו והנבת פירות

"41. השקעת פקדון

(א) עורך דין המקבל כספים בנאמנות, יודיע על כך ללקוחו מיד ויבקש, בסמוך למועד קבלתם, ממי שעבורו הוא מחזיק את הכספים בנאמנות, הוראות מפורטות המתייחסות למסירת הכספים ולהשקעתם.

(ב) קיבל עורך דין כספים בנאמנות ולא נתקבלו, תוך זמן סביר, הוראות בקשר להשקעתם, ישקיע את הכספים באחת מדרכים אלה:

(1) בהתאם לסעיף 6 לחוק הנאמנות, התשל"ט – 1979 ;

(2) בהתאם לסעיף 50 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962;

(3) בדרך אחרת שיש בה סיכוי סביר לשמירת ערך הכספים, לפי הנסיבות הידועות באותה העת."

עד 1986, הייתה השקעת הפיקדון מבוססת על חובת הנאמנות והמסירות ללקוח. לא נקבעו הוראות בדין כיצד להשקיע פיקדונות.

בעקבות האינפלציה הדוהרת עד לחקיקת הכללים מ-1986, הקדיש המחוקק לאופן ההשקעה את כלל 41.

לפי הכלל קיימות שלוש אפשרויות השקעה:

1. הפיתרון המועדף הוא קבלת הוראות מהלקוח. כל עוד ניתן לקבל הוראות חובה לקיים את הוראותיו. כדאי שההוראות תינתנה בכתב ובצורה ברורה ומפורטת שלא יישארו מצבים בלתי ברורים ולא יהיו ספקות.

2. היה ואי אפשר לקבל הוראות מהלקוח או שהלקוח אינו נותן הוראות, יכול עו"ד לפעול באחת משתי דרכים:

   1. לפעול בהתאם להוראות מפורשות שנקבעו בחיקוקים, אליהם אפנה בהמשך.

   2. לקחת על עצמו שיקול דעת ולהשקיע את הכספים בדרך אחרת שיש בה סיכוי סביר לשמירת ערך הכספים, לפי הנסיבות הידועות באותה עת.

חיקוקים הקובעים דרכי השקעה, נקבעו בסעיף קטן 41(ב) והוא מפנה לתקנות שנקבעו לפי החוקים הנזכרים בו.

תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (דרכים להשקעת כספי חסוי), התש"ס-2000 (להלן – תקנות הכשרות)

תקנות ה כשרות המשפטית והאפוטרופסות (דרכים להשקעת כספי חסוי) התשס 2000

"דרכי השקעה

2. אפוטרופוס ישקיע את כספי החסוי, שאינם דרושים לצרכיו השוטפים, באחת מדרכים אלה:

(1) בנכסים בנקאיים כמפורט להלן:

(א) כספים אשר צפוי כי יידרשו לצורכי החסוי בתוך שנתיים ממועד ההשקעה – בפיקדונות בנקאיים שקליים, נושאי ריבית או הפרשי הצמדה וריבית;

(ב) כספים שלא צפוי כי יידרשו לצורכי החסוי בתוך שנתיים ממועד ההשקעה – בתכניות חיסכון בנקאיות צמודות מדד, לפרקי זמן מוגדרים מראש, בהתחשב באמור בתקנה 3;

(2) בניירות ערך שהוציאה המדינה או שהיא ערבה לפירעונם;

(3) במסירתם לידי האפוטרופוס הכללי לשם השקעה לפי הוראות סעיף 10(ג) ו-(ד) לחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978;

(4) דרך אחרת שאישר בית המשפט מראש."

תקנות ה נאמנות (דרכי השקעת כספי הקדש ציבורי) התשסד 2004 (להלן – תקנות הנאמנות)

"דרכי השקעה

2. (א) נאמן ישקיע את כספי ההקדש הציבורי, שאינם דרושים לצרכיו השוטפים של ההקדש הציבורי (להלן – כספים עודפים), בנפרד מנכסים או השקעות שאינם של ההקדש הציבורי.

(ב) קבע יוצר של הקדש ציבורי בכתב ההקדש או בחוזה עם הנאמן דרך השקעה לכספים העודפים יפעל הנאמן לפיה, בכפוף להוראות כל דין.

(ג) לא נקבעה דרך השקעה כאמור בתקנת משנה (ב), ינהג הנאמן כמפורט בפסקה (1) או (2) לפי בחירתו –

(1) ישקיע את הכספים העודפים בישראל בעצמו, בעזרת מנהל תיקים או יועץ השקעות או באמצעותם, באחד או יותר מאלה:

(א) איגרות חוב שהנפיקה המדינה או שהיא ערבה לפירעונם;

(ב) פיקדונות בנקאיים בשקלים חדשים צמודי מדד ונושאי ריבית או נושאי ריבית בלבד;

(ג) תכניות חיסכון בנקאיות בשקלים חדשים צמודות מדד ונושאות ריבית;

(ד) פיקדונות בנקאיים הנקובים במטבע חוץ או הצמודים למטבע חוץ;

(ה) תכניות חיסכון בנקאיות צמודות מטבע חוץ;

(ו) איגרות חוב סחירות, כהגדרתן בתקנה 41א לתקנות קופות גמל, שאינן להמרה, אם ההשקעה מדורגת בדירוג A- או A-2 לפחות;

(ז) קרנות נאמנות, שכל נכסיהן מושקעים באחת או יותר מן הדרכים המפורטות בפסקאות משנה (א) או (ו);

(2) ימנה ועדת השקעות בכפוף לאמור בפרק ג' ולתנאים האמורים בו; מונתה ועדת השקעות, ישקיע הנאמן את הכספים העודפים באמצעותה ועל פי בחירתה.

(ד) לבקשת הנאמן רשאי בית המשפט לאשר מראש להשקיע את הכספים העודפים שלא באחת הדרכים האמורות בתקנת משנה (ב) או (ג).

(ה) דרך ההשקעה תיבהר לפי צורכי הנהנים וטובתם, מטרת ההקדש הציבורי, בהתחשב בשינויים שיחולו מזמן לזמן, ובכפוף לתנאי ההקדש הציבורי; ואולם, לענין סעיף 31 לחוק, לא יראו בהפרת הוראות תקנת משנה זו כהפרת חובת הנאמן, אם פעל בתום לב ובהתאם לשאר הוראות תקנה זו.

(ו) הנאמן לא ישקיע בניירות ערך של מנפיק אחד בשיעור של יותר מ-20% מהשווי הכספי של הכספים העודפים (להלן – השווי הכספי); עלה השווי הכספי על הסכומים המפורטים להלן, יקבע הנאמן כי ההשקעה בתאגיד אחד, בפיקדונות, בתכניות חיסכון וכן בניירות ערך שהנפיק התאגיד, לא תעלה על השיעורים הנקובים לצדם:

(1) מיליון שקלים חדשים – 50% מהשווי הכספי;

(2) עשרה מיליון שקלים חדשים 25%- מהשווי הכספי."

דרכי ההשקעה שונות בין תקנה לתקנה: לפי חוק הכשרות יש התייחסות לצורך בכסף זמין ויש הבחנה בין מקרה בו הכסף יהיה נחוץ תוך זמן קצר בין מקרה בו עליו להישאר זמן רב.

בעבר הדרכים העיקריות בתקנות היו של רכישת אג"ח צמודות ונושאות ריבית שהוציאה המדינה. בעקבות שינויי נסיבות נקלטו בחיקוקים גם דרכים אחרות: פיקדונות שקליים וכד'.

לאחר שתנאי השוק משתנים איפשר המחוקק לעוה"ד אף להחליט בעצמו על אופן ההשקעה. דרך זו חשובה נוכח המצבים המשתנים של השוק.

התקנות הנ"ל אינן חלות במלואן על עו"ד: אין אפשרות לעוה"ד להשקיע אצל האפוטרופוס הכללי ובמקרים רבים אין לו אפשרות לקבל הוראות מביהמ"ש. אין מקום למינוי ועדת השקעות כמו בהקדש.

עוה"ד צריך להיות זהיר כדי לא לעמוד במצב שבו, ערך הפיקדון לא יעלה מספיק או אפילו ירד והלקוח יבוא אליו בטענות על הפרת חובת הנאמנות והמסירות.

יכולות להתעורר שאלות רבות אם עוה"ד הפר חובותיו ללקוח כאשר שמע עצת הבנק בו מופקד הפיקדון וסמך על העצה בצורה עיוורת.

כאשר לעו"ד שני לקוחות

אם כספי הנאמנות נועדו להבטיח את שני הלקוחות או את שני הצדדים להסכם שלטובת שניהם הוא נאמן, כמו מוכר וקונה בעסקת מכר מקרקעין, עליו לקבל את ההוראות משניהם. ראו:

1. בד"מ 70/02 הוועד המחוזי נ' פלוני פדאור אתיקה

2. בד"מ 10/04 הוועד המחוזי נ' פלונית

3. על"ע 1919/02 הוועד המחוזי נ' מילשטיין, תק–על 2004(3) 3099

4. ת.א. שלום י–ם 10346/07 וי–בר בע"מ נ' עו"ד חיים קרסו (פורסם בנבו)

דין וחשבון כספי

"42. דין וחשבון כספי

(א) עורך דין ימציא ללקוח דין וחשבון על מצב חשבונו של הלקוח –

(1) לפי דרישת הלקוח – תוך זמן סביר לאחר הדרישה, ובלבד שהוגשה לא יאוחר משלוש שנים מיום סיום הטיפול;

(2) תוך זמן סביר לאחר סיום הטיפול;

(ב) עורך דין שנדרש בידי לקוחו להמציא לו העתק מקבלות על הוצאות שהוציא או ממסמכים הנוגעים לכספים המוחזקים כפקדון, ימציאם ללקוח תוך זמן סביר; הוראה זו לא תחול כאשר דרישת הלקוח להמציא לו את המסמכים באה אחרי שעבר זמן סביר או שהמסמכים אינם עוד בידי עורך הדין."

לפי כלל 42 לכללי האתיקה על עורך הדין לתת ללקוח דין וחשבון כספי לפי דרישות הלקוח:

הלקוח יכול לדרוש דין וחשבון כספי במהלך החזקת הפיקדון ובמהלך התקופה בה עוה"ד עדיין מטפל בעניין הלקוח בגינו מוחזק הפיקדון. לאחר תום הטיפול בעניין הלקוח בגינו הוחזק הפיקדון, ניתן לדרוש דו"ח במשך שלוש שנים.

אפילו לא ביקש הלקוח במפורש דין וחשבון, על עוה"ד ליתן דו"ח עם סיום הטיפול.

כיצד יקיים עוה"ד את חובתו ליתן דו"ח ללקוח:

1. על הדו"ח להיות בכתב.

2. ככל שהדו"ח יתייחס לפעולות רבות יותר ולתקופה ארוכה יותר כך עליו להיות מפורט יותר.

3. במידה שהלקוח דרש, על עוה"ד לגבות את הדו"ח בתיעוד מתאים: חשבוניות, קבלות, דפי ומסמכי בנק וכד'.

4. הלקוח יכול לדרוש כאמור את הדו"ח תוך שלוש שנים מתום הטיפול. יש בכך אי התאמה עם המועד להמצאת התיעוד: תוך זמן סביר או כל עוד המסמכים ברשותו.

5. המסמכים צריכים להיות ברשות עוה"ד חמש שנים מתום הטיפול וזאת לפי כללי לשכת עורכי הדין (שמירת חומר ארכיוני במשרדי עורכי–דין) התשל"א 1971:

"תקופת השמירה (תיקון התשל"ב, התשנ"ד)

2. כל עוד לא הוסכם אחרת בכתב בין עורך הדין לבין לקוחו, לא יהא עורך הדין חייב לשמור על החומר הארכיוני שלו יותר מחמש השנים הנמנות מיום סיום טיפולו של עורך הדין בענין שמסר לו הלקוח או מיום סיום ההליכים המשפטיים בהם ייצג עורך הדין את הלקוח, לפי הענין."

המסמכים שבידי עוה"ד הם לכאורה רכוש הלקוח ולכן ראוי למסרם ללקוח. ראו סעיף 10 לחוק השליחות תשכ"ה-1965:

"נכסים ורווחים

10. (א) כל נכס שבא לידי השלוח עקב השליחות מוחזק בידו כנאמן של השולח; והוא, אף אם לא גילה השלוח לצד השלישי את קיומה של השליחות או את זהותו של השולח.

(ב) השולח זכאי לכל ריווח או טובת הנאה שבאו לשלוח בקשר לנושא השליחות."

6. מסירת דפי הבנק באופן שוטף ללקוח אינה מספקת כדי לקיים חובת הדיווח.

7. התעניינות הלקוח במהלך הטיפול והיותו מעורה בפעולות הכספיות שנעשו, אינה מספקת. יש בכל זאת לקיים את חובת הדיווח

8. הפסיקה המשמעתית החילה את החובות החלות על נאמן לפי חוק הנאמנות גם על עורך הדין, שיחסיו עם לקוחו הם יחסים של נאמנות.

9. הדיווח צריך להיות כזה שימלא את חובת השקיפות ויביא את הלקוח למצב בו יידע כל פרט רלוונטי לגבי מה שנעשה בפיקדון.

פסיקה:

1. בד"מ 34/03 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדאור אתיקה

2. בד"א 34/96 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדאור אתיקה

3. בד"מ 8/98 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדאור אתיקה

4. בד"מ 82/95 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדאור אתיקה

5. בד"מ 10/96 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדאור אתיקה

6. בד"מ 25/97 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדאור אתיקה

7. בד"מ 106/00 הוועד המחוזי נ' פלונית, פדאור אתיקה

8. בד"מ 63/96 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדאור אתיקה

9. בד"מ 79/00 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדאור אתיקה

10. בד"מ 3/98 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדאור אתיקה

11. בד"מ 94/98 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדאור אתיקה

12. שלמה כרם – נאמנות, מה' 3 עמ' 233.

לעוה"ד כדאי להחמיר עם עצמו במתן דוחות. אי מתן דוחות יכול לא רק לסכן אותו במישור המשמעתי בנוגע לעבירה זו. כאשר עוה"ד נמנע מלדווח על גורל הפיקדון, הוא מסכן עצמו גם בכך שניתן יהיה לייחס לו שימוש בפיקדון לצרכיו.

הפסיקה קבעה שכאשר נטען שעוה"ד לא החזיק את הפיקדון בחשבון פיקדון ולא השקיעו כיאות, העדר הדו"ח יעביר עליו את הנטל להראות מה נעשה בפיקדון. הוא נמצא בחשש שתיוחס לו גם עבירה של שימוש בפיקדון לצרכיו. ראו פסה"ד בעל"ע 1919/02 בפרשת מילשטיין.

בעל"ע 486/07 שפריר נ' הוועד המחוזי של לשכת עוה"ד, הורשע עו"ד באי מתן דוחות מספקים על אף שלא התעורר חשד לשליחת ידם בהם. נגזרה עליו השעיה בפועל של שלושה חודשים.

קבלת הוראות כנאמן

כאשר עוה"ד מקבל פיקדון, עליו לדאוג לקבל הוראות ברורות על מה שייעשה בפיקדון:

1. דרכי השקעתו.

2. איזה תשלומים הוא רשאי לשלם מתוך הפיקדון.

3. באיזה מועדים עליו לשלם את התשלומים מהפיקדון: אם המוכר (בעסקה במקרקעין במסגרתה הופקד בידי עוה"ד חלק מהתמורה) לא משלם תשלום שחל עליו, האם הוא רשאי לשלם את התשלום במקומו, מתי ובאלה תנאים?

4. באלו תנאים עליו להעביר את הפיקדון לצד הזכאי (למשל למוכר בעסקת מקרקעין) ובאלה תנאים הוא חייב להחזיר את הפיקדון לקונה.

5. עוה"ד צריך לדעת מה לעשות עם הפיקדון ולהשתדל לא להיות במצב שבו כל צד נותן לו הוראה שונה. היו פניות לא מעטות לוועד המחוזי ולוועדת האתיקה בשאילתות, כאשר התגלעו מחלוקות בדבר השימוש בפיקדון. בדרך כלל, הוועד המחוזי וועדת האתיקה אינם יכולים ליתן פיתרונות שכן בדרך כלל במקרים כאלה קיימת מחלוקת אזרחית בין הצדדים ואין הוועד המחוזי וועדת האתיקה מוסמכים ואף אין להם את הכלים לערוך בירור ולשמוע את הצדדים, ראיותיהם וטענותיהם.

6. הנחיות אלו ראויות לא רק לפיקדונות כספיים אלא גם למסמכים כמו ייפוי כוח בלתי חוזר ומסמכי העברה או מסמכים אחרים בקשר להסכמים ועסקאות שונים.

חשיבות להוראות בכתב: העדר מסמכים בכתב הביאה את בתי המשפט להעדיף גרסת הצד שכנגד לעוה"ד. עוה"ד נחשב ביחסים אלו לצד החזק והעדר מסמך בכתב יפורש כנגדו (לסוגיה זו ראו גם המאמר – "הסכם שכר טרחה") מפורסם באתר זה.

זכות עיכבון בפיקדון

נאמר בסעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד:

"זכות עיכוב (תיקון התשכ"ח)

88. להבטחת שכר–טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך–דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר–טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור."

אין לעכב כספים שעוה"ד נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד: הכוונה ללקוח החייב שכר או הוצאות.

כאשר בעסקת מכר במקרקעין מופקד חלק מהתמורה בידי עוה"ד להבטחת המצאת אישורי מיסים על ידי המוכר, הרי כל עוד הפיקדון משמש להבטחת הקונה להמצאת האישורים, אין עוה"ד יכול לעכבו בגין חוב שכר של המוכר ואף לא לשים עליו יד בדרך אחרת.

משהסתיימו הפעולות והקונה קיבל את הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, אין עוד לקונה עניין או אינטרס בפיקדון. בשלב זה הפיקדון אמור להיות מועבר למוכר ואז ניתן לעכב את הפיקדון בגין חוב המוכר. כך הדבר במקרים אחרים כמו למשל בהסכם גירושין במסגרתו מגיעה לעוה"ד תמורת הדירה בנאמנות, עד לקיום התחייבויות שונות בהסכם הגירושין.

אין אפשרות לעכב כספי מזונות לאשה ולקטינים.

כתנאי להמשך קיומה של זכות העיכבון, על עורך הדין להגיש תביעה לתשלום שכרו והוצאותיו בתוך שלושה חודשים מיום שנדרש על ידי הלקוח בכתב להחזיר את הכספי המעוכבים.

בזכות העיכבון יש לעשות שימוש בתום לב. במסגרת זו ראוי להסכים עם הלקוח להחלפת העיכבון בבטוחה אחרת באופן שעיניינו של הלקוח לא יינזק.

אין לעכב כספים או נכסים בשווי העולה על תביעת עורך הדין.

להרחבה בנושא זכות העיכבון עיינו במאמר – הסכם שכר טרחה, המפורסם באתר.