אתיקה מקצועית ודין משמעתי – חובת עורך דין להגיב על תלונה ועבירה של אי מענה לפניות הקובל

קובל כמוגדר להלן בפסקה הבאה, ביקש את תגובת עורך דין נילון לתלונה שהוגשה נגדו, בהתאם לסעיף 1 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), התשכ"ב-1962 (להלן – כללי סדרי הדין). הנילון לא דרש את פניית הקובל בדואר ולפיכך אף לא הגיב עליה.

לפי סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, קובל הינו: ועדת אתיקה מחוזית, ועדת האתיקה הארצית, היועץ משפטי לממשלה ופרקליט המדינה. הסעיף מסמיך אותם להגיש קובלנות משמעתיות נגד עורכי דין בגין עבירות משמעת שעברו לכאורה. כללי סדרי הדין נועדו לקבוע סדרי עבודת קובל בבדיקת תלונה.

אי מענה לפניית הקובל מהווה בדרך כלל ובהיעדר הצדקה כדין, עבירת משמעת. ראו לעניין זה על"ע 2443/04 הוועד המחוזי נ' ישראל בלום, פ"ד נט(5) 433 מעמ' 463 ואילך וכן על"ע 19/86 פלוני נ' ועד מחוז תל–אביב–יפו של לשכת עורכי-הדין' פ"ד מא(3) 324.

הנימוקים לראיית אי המענה כעבירת משמעת הם שניים:

1. זלזול במוסדות הלשכה והתנהגות הפוגעת בכבוד המקצוע ושאיננה הולמת את המקצוע עריכת הדין. אין זה ראוי להתעלם מפניות בכלל ושל המוסד (בו עורך הדין חבר) ושהוסמך להסדיר את הדין המשמעתי, בפרט.
2. המחוקק העניק למוסדות הלשכה ולעורכי הדין, את הפריבילגיה  להסדיר בעצמם את המקצוע, לפקח עליו בעצמם  ובין היתר להסדיר ולנהל עצמאית את השיפוט המשמעתי.

פריבילגיה זו הוענקה ללשכה ולעורכי הדין בגין תפקידם החברתי והציבורי. העוסקים במקצוע כמוהם כבעלי כהונות ציבוריות. כללי האתיקה הינם גם קוד אתי בין עורכי הדין לבין עצמם.

במקביל לפריבילגיה, לא מסר המחוקק בידי המוסדות המשמעתיים סמכויות חקירה מרובות. סמכויותיו הפורמאליות של קובל נכללים כולם בסעיפים 1 – 3 לכללי סדרי הדין.

הסמכויות הנ"ל כוללות אך ורק את הסמכות לדרוש ולקבל את גרסאות הצדדים לתלונה ואת הראיות שבשליטתם.

נוכח האמור, גם לעורך דין – נילון, תפקיד חשוב בבדיקת התלונה.

לפיכך עורך דין שאינו מגיב על תלונה שהוגשה נגדו, משבש את הליכי בדיקת התלונה ואינו מסייע בבדיקתה בניגוד לחובתו.

נוכח האמור, אתייחס לשאלה: האם הימנעות מלהגיב בגין אי קבלת הפנייה כתוצאה מאי דרישתה בדואר על ידי הנילון, מהווה עבירת משמעת. האם בנסיבות הנ"ל יש לנילון הגנה מפני האישום באי מענה ללשכה.

לדעתי, כאשר עורך דין, ביודעין, או אפילו מתוך פזיזות או רשלנות רבתי, אינו דורש את הפנייה בדואר, לא יוכל לטעון להצדקה לאי המענה. לדעתי, על עורך הדין מוטלת חובה לקבל את דברי הדואר הממוענים אליו. דרישה כזו מעורכי הדין הולמת את תכלית הדין המשמעתי ואת תכלית כללי סדרי הדין.

ניתן להקיש לכאן מהחובות שהוטלו על עורך הדין ביחסיו עם בית המשפט. ראו למשל ע"א 597/65, פ"ד כ(3) 114 וע"א 100/67, פ"ד כא(1) 690. נאמר בע"א 597/65 בעמ' 117 מול האותיות ד – ו:

"משקיבל על עליו עורך דין לייצג שולחו בבית המשפט וקבע מען להמצאת כתבי בי דין, התחייב בעצם מעשהו זה לשתף פעולה עם בית המשפט. מחובתו לדאוג לכך שבשעות העבודה הרגילות יהא המשרד פתוח ויימצא בו אדם שיקבל לידיו כתבי בי-דין וידע כיצד לטפל בהם. מי שסוגר או מרשה לפקידו לסגור את המשרד, מפקיר את הלקוח ומסכל את המטרה שלמענה קבע את משרדו כמען להמצאת כתבים. שולחו של עורך דין שנהג כך, אל יבוא בטענה על בית המשפט או על בעל דין שכנגד; אם ניזוק המערער על דחיית תביעתו, אחראי לכך עורך דינו שזילזל בתפקידו, ועל המערער למצוא תרופתו כלפיו."

אני סבור שיש לפרש את הדין באופן שכאשר עורך דין התקבל כחבר ללשכת עורכי הדין, הוא קיבל על עצמו לדאוג לכך שהמען שהמציא למוסדות הלשכה יהיה ערוך לקבל מכתבים ופניות מהלשכה בשעות העבודה הרגילות.

מעבר לכך, כאשר עורך דין, ביודעין או אפילו מתוך זלזול ורשלנות, נמנע מלקבל פניות שנשלחות אליו בדואר, בהימנעותו מלקבלן הוא מתנהג באופן שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין.

לפי פסקי הדין בעל"ע 19/86 ובעל"ע 2443/04, מי שאינו מגיב לפניות הקובל עובר עבירה של התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין. לפיכך, באותם המקרים הורשעו עורכי הדין בעבירות לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עוה"ד.

אני סבור כי התנהגות כמו זו של הנאשם אף פוגעת בכבוד המקצוע ומהווה עבירה גם על סעיף 53 לחוק לשכת עוה"ד. אין ספק שהימנעות מלקבל פניות של לשכת עורכי הדין איננה מתיישבת עם כבוד המקצוע עריכת הדין.

יתר על כן, הלכה היא שאדם או גוף שהוסמכו על פי דין לבדוק תלונות ולהחליט אם לנקוט על פיהן בהליכים (בין אם פליליים ובין אם משמעתיים), הוא גוף מעין שיפוטי והליך הבדיקה הוא הליך מעין שיפוטי. ראו לעניין זה ע"א 6356/99 דרור חטר ישי נ' עדנה ארבל, פ"ד נו(5) 254,  בש"א (ת"א) 169970/08 עו"ד ריבה רוכברג נ' לשכת עורכי הדין בישראל (פורסם בנבו) ו- בש"א (י-ם) 1033/08 לשכת עורכי הדין נ' ירון וינקלר (פורסם בנבו)

לפי סעיף 1 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, הגדרת בית משפט כוללת כל גוף מעין שיפוטי לפי דין. לפיכך, הקובל הינו בית משפט כהגדרתו שם.

נוכח האמור, לדעתי, נילון שנמנע מלקבל את פניות הלשכה או מקבלן ואינו מגיב עליהן עובר עבירות גם על סעיפים 2 ו-32 לכללי האתיקה באי שמירת כבודו של בית המשפט (הקובל) וכן בסעיף 54 סיפא לחוק לשכת עוה"ד באי סיוע לבית המשפט לעשות משפט. על עורך הדין הנילון לסייע לקובל בבדיקת התלונה נגדו ולא לעשות מעשים או לחדול במחדלים המשבשים את תהליך בדיקת התלונה.