מבוא
פוליסות ביטוח הינן הסכמים בין חברות ביטוח לבין מבוטחיהם. אלו הם הסכמים הנפוצים ביותר בעולם המשפט ובמציאות בכלל. פוליסות ביטוח נעשות בתחומים שונים כמו: ביטוח אחריות מקצועית, ביטוחי נכסי מקרקעין (דירות, בתי עסק וכד'), ביטוח תכולת הנכסים, ביטוח כלי רכב, ביטוח חיים, ביטוח בריאות ביטוח מפני נזקים הנגרמים לצדדים שלישיים בסיטואציות שונות, ביטוח תאונות אישיות (הכולל גם ביטוחי ספורטאים לפי חוק הספורט). למעשה יכול אדם (או תאגיד) לבטח את עצמו מפני כמעט כל סיכון שעלול להיגרם לו.
במסגרת הסכמי ביטוח נוצרים יחסים משפטיים שונים: בין המבטח למבוטח; בין המבטח ו/או המבוטח לצד שלישי; בין מבוטח וחברת הביטוח לבין נתבע כלשהו על ידיהם; בין תובע התובע את המבוטח ולעיתים גם את חברת הביטוח שלו; בין חברות הביטוח למוסד לביטוח לאומי; בין חברות הביטוח לבין עצמן.
במסגרת מאמר זה אתייחס למקרים שבהם מבוטח בא במגע עם עורך דין של חברת הביטוח, בדרך כלל כאשר מוגשת תביעה נגד המבוטח (בעצמו או ביחד עם חברת הביטוח) וחברת הביטוח ממנה עורך דין לייצג את המבוטח בתביעות כנגד צדדים אחרים ולעיתים לייצג ביחד עמו את חברת הביטוח עצמה. מקרים אלה יוצרים מערכת יחסים מורכבת הטומנת בחובה לעיתים שאלות קשות של קיומו או אי קיומו של חיסיון או חובת סודיות וקיומו או אי קיומו של ניגוד עניינים או חשש לניגוד עניינים.
עורך דין של חברת ביטוח
זיקה בין מבוטח לבין עורך דין של חברת ביטוח תיווצר במרבית המקרים רק בשלב שבו הפוליסה כבר הוצאה ואירע מקרה ביטוח המביא את המבוטח לתבוע על פי הפוליסה כיסוי ביטוחי.
משמוגשת תביעה על פי הפוליסה, חברת הביטוח תערוך בדיקה מטעמה אם התביעה מכוסה על פי הפוליסה. החברה תבדוק את אחריותה לכסות את נזקיו של המבוטח, כולם או חלקם. לעיתים נעזרת החברה בבדיקתה גם בעורך דין, לרוב עובד החברה ולעיתים גם בעורך דין חיצוני הנותן לחברה שירותים כעורך דין עצמאי. עורך הדין של החברה בא במגע עם המבוטח על מנת לקבל ממנו מידע ופרטים על הפוליסה, על הצהרות המבוטח לקראת הוצאת הפוליסה ועל תביעת המבוטח. אם הביטוח הוא של נכסים, מקבל עורך הדין פרטים שונים על הנכסים.
במקרים כאלה לא נוצר כל חשש לניגוד עניינים. עורך הדין מייצג את חברת הביטוח בלבד. אין כל חשש להתנגשות בין חובותיו כלפי חברת הביטוח לבין חובות כלפי אחר.
המידע שמוסר המבוטח לעורך הדין של החברה אינו חסוי. המבוטח חייב למסור אותו לחברה הן לפי תנאי הפוליסה והן לפי סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. ראו לעניין זה: שחר ולר אופקים חדשים במשפט – חובת גילוי של מבוטחים בחוזי ביטוח, (תשס"ב), שער חמישי, הדין הישראלי, 336 פרק ד.
לפי סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, מידע חסוי הוא מידע שהועבר בין עורך דין ללקוחו בקשר לשירות המקצועי שעורך הדין נותן ללקוח. במקרה זה לא נוצרו יחסי עורך דין – לקוח בין המבוטח לבין עורך הדין של חברת הביטוח ועורך הדין אינו נותן למבוטח כל שירות מקצועי.
לסיכום פרק זה, אין עורך הדין חייב למבוטח חובות כלשהם למעט במקרים חריגים שבהם מוטלת על עורך הדין חובה כלפי מי שאיננו לקוחו. לעניין זה אציע לקורא לקרוא גם את מאמרי: "חובת עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו".
עורך דין שחברת הביטוח מינתה לייצג את המבוטח ביחד עמה
במקרי ביטוח רבים ואף על פי תנאי הפוליסה, נוטלת על עצמה חברת הביטוח לנהל את עניינו של המבוטח בבית המשפט. היא בעלת אינטרס שהמבוטח ייוצג כראוי ושתוצאות תביעה שהוגשה נגדו תהיינה לטובת מבוטחה ככל האפשר. מבוטח שלא יחויב בתשלום ימנע מהחברה את הצורך לשאת בתשלום שיוטל עליו אם יחויב (למעט השתתפותו העצמית).
ישנן פוליסות ביטוח המכסות את ההוצאות המשפטיות והמחייבות ומזכות את חברת הביטוח ליטול על עצמה את ייצוג המבוטח, אם ייתבע, באמצעות עורך דין שתמנה לו. כך גם בתביעות רשלנות מקצועית המוגשות נגד עורכי דין.
לעיתים מזומנות מוגשת תביעה הן נגד המבוטח והן נגד חברת הביטוח שלו. הדין הוא כי אין להתנות על האיסור לפעול בניגוד עניינים. האיסור הוא קוגנטי. עם זאת, אחד החריגים לקוגנטיות של האיסור הוא: שבהסכמתם שבכתב, ניתן לייצג שני צדדים באותו עניין. נקבע בסעיף 14(ד) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן – כללי האתיקה):
"(ד) הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יחולו על עריכת הסכם ועל טיפול בענין שהצדדים הסכימו, בכתב, כי ייעשה בידי אותו עורך דין."
סעיף, זה מאפשר למבטחת ולמבוטח להסכים בכתב כי ייוצגו על ידי אותו עורך דין.
עם זאת, הייצוג המשותף אפשרי כל עוד לא נפתחה חזית בין המבטחת למבוטח וכל עוד אין ביניהם יריבות.
במהלך ייצוג כזה יכולות להתגלות יריבויות ואי הסכמות שיחייבו את עורך הדין להתפטר מייצוג כל אחד מהצדדים. כך למשל:
- כאשר המבטחת סבורה כי אינה חייבת להעניק למבוטח כיסוי ביטוחי.
- כאשר עולה מחלוקת בין המבטחת למבוטח לגבי אופן הטיפול והייצוג או לגבי אופן סיומה של המחלוקת נשוא הייצוג. דוגמאות לכך:
- כאשר פרט למחלוקת הכספית המתעוררת בתביעה, למבוטח אינטרסים נוספים כמו שמירה על שמו הטוב והימנעות למצות בגין כך את ההליכים עד תומם.
- כאשר המבטחת מבקשת להגיע לפשרה נשוא הסכסוך והמבוטח מתנגד.
- כאשר עולה מחלוקת לגבי אופן הפשרה. כאשר מבוטח נתבע, אם יחויב בתשלום, עליו לשאת בהשתתפות עצמית אף אם חברת הביטוח תסכים לתת כיסוי ביטוחי מלא. ההשתתפות העצמית תשולם במלואה ללא קשר לסכום החיוב שבו יחויב המבוטח לשלם לתובע (למעט אם גובהו של התשלום לתובע יפול משיעור ההשתתפות העצמית). במקרים כאלה יכול להיות למבטחת אינטרס להתפשר באופן שהמבוטח יישא במלוא ההשתתפות העצמית בעוד שהמבטחת תישא בסכום חיוב כלשהו, אם יהיה כזה, העולה על שיעורה של ההשתתפות העצמית.
למבוטח אינטרס שלא להתפשר ואין לו כל תמריץ להתפשר, כל עוד עליו לשאת ממילא במלוא ההשתתפות העצמית.
במקרים כאלה שבה עולה מחלוקת, אם היא לא תיושב, לא יוכל עורך הדין של המבטחת לייצג אף אחד מהצדדים. למרות היותו במרבית המקרים עורך דין קבוע של המבטחת, לא יוכל להתפטר מייצוג המבוטח ולהמשיך ולייצג את המבטחת. הייצוג שיהיה מנוגד לאינטרס המבוטח, יהיה מנוגד להוראות סעיף 16 (א) לכללי האתיקה האוסר על עורך דין לייצג לקוח נגד לקוח לשעבר, אותו ייצג באותו עניין בוא הוא מבקש כעת לייצג כנגדו. ראו לעניין זה עת"מ ת"א 1190/04 אדם טבע ודין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (פורסם בנבו). שם ייצגו פרקליטים מטעם העמותה העותרת אדם בשם הרצל קרן בעתירה נגד תכנית הפוגעת לטענתם לכאורה בשמורת טבע. משהחליט מרשם להתפשר בניגוד לדעת העמותה, הגישה העמותה עתירה דומה בטענות דומות ויוצגה על ידי פרקליטיה שייצגו קודם את הרצל קרן. אומר על כך בית המשפט בפסק הדין:
"בענייננו, הגשת העתירה בידי פרקליטי העותרת מקימה חשש לכאורה לביצועה של עבירה אתית בניגוד לכלל 16(א)(1) לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, האוסר על עורך דין לטפל נגד לקוח בעניין או בקשר לעניין שטיפל בו למען אותו לקוח."
למרות שפורמלית בכתבי הטענות אין המבוטח מופיע כצד שכנגד למבטחת, יש לראותו כצד שכנגד כאשר האינטרסים של שניהם מנוגדים. כך למשל יכולה הפשרה שאליה תגיע חברת הביטוח עם התובע, לפגוע בהגנת המבוטח שימשיך להתדיין כנתבע נגד תביעת התובע.
לעורך דין המייצג את המבטחת והמבוטח יחדיו, חובה לשמור בסוד ולשמור על חיסיון של כל מידע שהוא מקבל מהמבוטח וזאת כלפי צדדים שלישיים. אין למבוטח זכות לחיסיון ולסודיות כנגד המבטחת. הלכה היא שכאשר עורך דין מייצג שני לקוחות באותו עניין, אין לאף אחד מהם זכות לחיסיון כלפי השני. ראו לעניין זה ע"א 442/81 גרומט נ' סרוסי, פ"ד לו(4) 214.
לכן, אם המבוטח ימסור מידע כלשהו לעורך הדין המשותף, לא יוכל המבוטח לטעון לחיסיון מפני העברת המידע למבטחת.
חשוב לדעת כי גם למבטחת אין זכות לחיסיון כלפי המבוטח כאשר עורך הדין המשותף מקבל מידע ממנה.
שאלת החיסיון תתעורר בדרך כלל, כאשר יפרוץ סכסוך בין המבטחת לבין המבוטח.
למעשה, המבוטח מוותר כבר במסגרת הפוליסה על זכותו לחיסיון כלפי חברת הביטוח, כל עוד הוא מבקש לתבוע את זכויותיו לפי הפוליסה.
עורך דין שהחברה מינתה לייצג את המבוטח בלבד
כאשר חברת הביטוח לא נתבעה אלא רק המבוטח, נוהגת החברה למנות למבוטח עורך דין. חברות הביטוח מחזיקות ברשימת עורכי דין הקשורים עמה בדרך קבע ומינוי עורך הדין הוא בדרך כלל מתוך הרשימה. עם זאת, פעמים רבות מכבדות חברות הביטוח את דרישות המבוטחים למנות לפי בחירתם, עורכי דין מחוץ לרשימה.
על אף שעורך דין שמונה על ידי חברת הביטוח שהתחייבה אף לשאת בשכרו, מייצג פורמלית ובהליכים המשפטיים רק את המבוטח הוא מקבל על עצמו התחייבויות גם כלפי חברת הביטוח.
לחברת הביטוח אינטרס במשפט ובתוצאותיו והיא שומרת לעצמה את הזכות להשתתף ולהיות דומיננטית בהנחיותיה לעורך הדין. עורך דין שמונה על ידי החברה מקבל את שכרו והוצאותיו ממנה. לכן, אם ברצונו לנקוט בהליך כלשהו במסגרת ההליכים המשפטיים ולהליך עלות כספית, על עורך הדין לקבל את הסכמת החברה.
עורך הדין שמונה לייצג את המבוטח מקבל על עצמו התחייבויות לדווח על ההליכים לחברת הביטוח ולעדכנה בהתפתחויות השונות שבמשפט.
לכן, למרות שפורמלית עורך הדין קיבל ייפוי כוח מהמבוטח בלבד, יש לראותו גם כבא כוח החברה או לפחות כמי שחב לה חובת נאמנות ומסירות.
לכן, במקרה שתתגלע מחלוקת בין המבוטח לחברה, מחלוקת שלא תיושב, חייב עורך הדין להתפטר מהייצוג. כל מחלוקת כזו יוצרת לפחות חשש לניגוד עניינים בין המבוטח לבין חברת הביטוח. החובה להשתחרר מהייצוג במקרה של לפחות חשש לניגוד עניינים קיימת אפילו החברה מינתה עורך דין שהמבוטח בחר לעצמו.
למבוטח לא תהיה קיימת זכות לסודיות כלפי חברת הביטוח אפילו פורמלית עורך הדין מייצג רק את המבוטח. לפי תנאיי הפוליסה מחויב המבוטח ועמו עורך דינו לדווח לחברה על כל מידע רלוונטי לתביעה. יש על כן לראות בכך כוויתורו של המבוטח על הסודיות כלפי החברה.
הצעות לפתרונות
יש קושי רב להתגבר על הבעייתיות העולה מקיום חובות של עורך הדין הן למבוטח והן לחברה. כאמור אין אפשרות אף להתנות על האיסור לייצג בניגוד עניינים.
לכן, הפיתרון היחיד לסוגיה הוא לנסות וללבן מראש עם חברת הביטוח את מלוא הסוגיות הצריכות הכרעה על מנת שתהיה ביניהם הסכמה מראש שתמנע מחלוקות ביניהם בעתיד. מובן שהדבר אינו תמיד אפשרי. לעיתים נוצרים מצבים חדשים שלא נצפו או התגלו למי מהצדדים עובדות חדשות שלא היו ידועות בתחילת הדרך.
כך למשל, יכולה החברה להסכים לתת כיסוי ביטוחי למבוטח ואחר כך במהלך הדיון עלולות להתברר עובדות שלא היו ידועות ושמצדיקות אי מתן כיסוי. הצדדים יכולים לגבש מראש עמדה משותפת לגבי אפשרות לפשרה עתידית. עם זאת, במהלך הדיון המשפטי יכולות להתברר עובדות או להיווצר נסיבות חדשות המשנות את דעת מי מהצדדים על דבר סיכויי המשפט (לטוב ולרע).
לכן, כדאי לצדדים להשתדל להגיע להסכמה גם במהלך הדיונים אם מתעוררת מחלוקת בלתי צפויה מראש.