חובתו של עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו

מקורות החיוב

עורך דין עשוי להיות חייב בחובות כלפי מי שאינו לקוחו לפי אחד המקורות הבאים:

1. כללי האתיקה, כולל לפי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן – חוק לשכת עוה"ד) ולפי הכללים השונים שהותקנו על פיו וביניהם: כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן – כללי האתיקה).

2. דיני החוזים וחובת תום הלב.

3. דיני הנזיקין

בין החובות האתיות לפי כללי האתיקה לבין החבות האזרחית יש השקה וכן חפיפה חלקית. עם זאת, אין חפיפה מלאה. עוולה או מקור חיוב אזרחי אינם יוצרים בהכרח גם חובה אתית.

למשל: חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, מוחלת על כל פעולה משפטית, על כל חיוב וכל מימוש ושימוש בזכות (סעיף 61(ב)לחוק החוזים).

חוסר תום לב אינו בהכרח סובייקטיבי, אלא יכול להיות גם אובייקטיבי. ראו שלושה פסק דין:

1. דנ 7/81 פנידר נ' קסטרו,פ"ד לז(4) 673.

2. בג"צ 59/80 שירותי תחבורה נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד לה(1) 828.

3. רעא 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 100, 277.

חוסר תום לב אובייקטיבי קיים כאשר ישנה חריגה מאמות מידה אובייקטיביות המצופות מעוה"ד. עם זאת, יכול להיות מעשה שייחשב כשייבחן כמחוסר תום לב, אך נעשה על ידי עוה"ד מתוך סברה שהוא פועל כדין.

עוה"ד טעה בשיקול דעתו, או העדיף קיומה של חובה אחת על פני אחרת (העדפת לקוחו) מתוך מחשבה שכך צריך והולם לנהוג ובדיעבד נקבע כי בכך הפר את חובת תום הלב. זהו תום לב אובייקטיבי

אף אם יחויב בהליכים האזרחיים, עדיין אין זה אומר שיש גם להרשיעו בעבירת משמעת.

עם זאת, כללי האתיקה יכולים לשמש כמקור לקביעת חיוב אזרחי. עו"ד שהפר את כללי האתיקה, יכולה ההפרה לשמש בסיס לקביעה כי נהג ברשלנות או הפר חובה חקוקה. ראו למשל ע"א 37/86 וע"א 58/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446.

כללי האתיקה היוצרים חובה כלפי מי שאינו לקוח:

1. סעיף 53 לחוק לשכת עוה"ד– מעשה הפוגע בכבוד המקצוע.

2. סעיף 61(3) לחוק לשכת עוה"ד – מעשה אחר שאינו הולם את המקצוע.

הקביעה שמעשה אינו הולם את המקצוע או הפוגע בכבוד המקצוע נתונה לבתי הדין המשמעתיים (אם טרם נקבעה בעבר בפסיקה: עמ"מ 3/51 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית פ"ד ו 370 374). כן ראו גבריאל קלינג, אתיקה בעריכת דין (להלן – קלינג).

דוגמאות:

1. אי כיבוד פס"ד אזרחי.

2. משיכת שיק ללא כיסוי.

3. התבטאות בוטה כלפי חבר למקצוע וכד'

3. כלל 23 לכללי האתיקה, שמירה על כבוד הצד שכנגד. האם יכול לשמש בסיס לחיוב אזרחי? (למשל – עוולה לפי חוק איסור לשון הרע)

4. כלל 24 לכללי האתיקה, לשון איום.

5. כלל 25 לכללי האתיקה, איסור לבוא במגע עם צד שכנגד מיוצג. גם כאן אפשרות לתביעה אזרחית נגד עוה"ד שנפגש עם צד שכנגד בניגוד להוראות הכלל. התביעה תהיה בגין הנזק שנגרם כתוצאה מהפגישה.

6. כלל 26 לכללי האתיקה, התנהגות בלתי חברית כלפי עו"ד, חבר למקצוע. שאלה היא אם קיים בסיס לתביעה אזרחית (למשל במקרה של סירוב לדחיית מועד בגין מחלה, כאשר כתוצאה מסירוב הדיון לא נדחה ונגרם נזק למבקש הדחייה או לקוחו).

7. כללים 27, 28 לכללי האתיקה. כללים אלה בוטלו בפסק דין של בית המשפט העליון. עם זאת פורשו כמטילים חובה על עוה"ד החדש של הלקוח להודיע לעוה"ד קודם על קבלת הייצוג על ידיו. כלל 27 הותקן מחדש ובנוסחו החדש מטיל את החובה להודיע כפי שנקבע גם בפסיקה.

8. כלל 29 לכללי האתיקה שבוטל, כלל אחריות כלפי נותני שירות ללקוחותיו לתשלום שכרם, עבור השירותים אותם הזמין בשמו. הוא יצר בסיס גם לחובה אתית וגם אזרחית. כיום החובה קיימת רק אם עוה"ד התחייב אישית או לא הבהיר לנותן השירות שהוא פונה בשם הלקוח, או נוצרה עילה אזרחית כמו התנהגות של חוסר תום לב כלפי נותן השירות והעלמת עובדות חשובות.

9. כלל 30 לכללי האתיקה בדבר שיתוף עו"ד בשכ"ט חברו המעביר עניין לטיפולו.

10. כלל 31 לכללי האתיקה, החובה לנסות ליישב המחלוקת בדרכי שלום עם עו"ד לפני הגשת תביעה אישית נגדו. בדרך כלל, במקרה של התנגשויות בין החובות בתחום האזרחי, לפי הפסיקה, כלפי הלקוח מחד לעומת צד שלישי מאידך, לא ברור תמיד הפיתרון. לא תמיד ברור איזו חובה עדיפה. לעומת זאת, בכללים כמו: 26 ו-31 העדפת אינטרס הלקוח וקיום החובה הם רק כאשר ללקוח לא ייגרם נזק (כלל 31) או נזק של ממש (כלל 26).

11. כלל 33 לכללי האתיקה, החובה לנהוג בכבוד כלפי הצד שכנגד בביהמ"ש. התנגשות לעיתים עם אינטרס הלקוח. קיימת פסיקה משמעתית בנוגע להתבטאויות מכפישות ובוטות שהתבטא עוה"ד בטענה שכך הלקוח דרש או הורה. הפסיקה קבעה שהוראות הלקוח אינן מהוות הגנה או הצדקה להתבטאויות המפרות את כלליהאתיקה. ראו למשל על"ע 6039/93 פ"ד מט(5) 733

12. כלל 38 לכללי האתיקה קובע איסור חקירה נגדית של עד הפוגעת במהימנותו, אם השאלות אינן רלוונטיות גם למחלוקת שבמשפט, כאשר אין יסוד סביר להאמין שהדברים הפוגעים הם אמת או כאשר אין לחוקר בסיס נאות לכך שהדברים אמת.

המבחנים לקביעת יחסי עו"ד לקוח

לעיתים הקביעה אינה קשה: קיום הסכם בכתב או נסיבות ברורות אחרות.

מספר פסקי דין של ביהמ"ש העליון ופסקי דין של ערכאות נמוכות התייחסו לסוגייה ונקבעו מספר מבחנים:

1. האם הלקוח פנה לעוה"ד וביקש לייצגו או לטפל עבורו בעניין. האם הלקוח סמך על עוה"ד. בפרשת ערד נ' אבן נקבע ייצוג משתמע מכך שעוה"ד קיבל על עצמו לטפל בעניין גם עבור הצד שכנגד, אבן, ואבן סמך עליו (ע"א 6645/00, 6783/00 עו"ד שלמה ערד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו(5) 365) (להלן – פרשת ערד).

2. האם עוה"ד קיבל על עצמו את הייצוג או הטיפול. האם עוה"ד נתן שירות ומה היקפו של השירות ( פסקי הדין בעניין עוה"ד ערד וכן ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385) (להלן – פרשת נחום).

בעניין ערד: הוא טיפל לא רק בעריכת החוזה אלא גם בביצועו.

בפרשת נחום, דעת המיעוט קבעה לעניין מתן שירות והיקפו כי הייתה אינטנסיביות נמוכה בטיפול עבור התובעים.

3. האם עוה"ד קיבל ייפוי כוח (פרשת נחום ופרשת ערד).

4. האם שולם שכ"ט. (פרשת נחום). לעיתים תשלום שכה"ט מוסווה. לעיתים מתחייב צד לשלם שכר עוה"ד של הצד השני. מבחן תשלום שכר הטרחה אינו תמיד חד משמעי אך בעל משקל ומשתלב עם מבחנים אחרים.

5. האם נערכה ישיבת עבודה בין עוה"ד ללקוח? בפרשת נחום נערכה ישיבה ובפרשת ערד לא נערכה.

6. קיום יחסי אמון מיוחדים. ראו: ת.א. 127170/01 אשכנזי נ' גבעון. מידת האמון היא ביחס ישר לייצוג. הייצוג יוצר אמון. כך למשל אם הלקוח פנה לייעוץ לעו"ד אחר אם לאו, יהיה בכך כדי להצביע על קיום או אי קיום יחסי עורך דין – לקוח.

7. האם זהות הלקוח ידועה לעוה"ד?

8. מה המידע שהלקוח העביר לעוה"ד?

9. משך היחסים.

10. רמת האינטנסיביות ביחסים.

11. תנאי הכרחי: סוג השירות. צריך שהשירות יהיה שירות מקצועי שניתן בד"כ על ידי עו"ד. קשר משפטי לטיפול.

12. האם לפי החוק רשאי עוה"ד לקבל את הייצוג? חזקה שעוה"ד פעל במסגרת החוק. למשל עו"ד של קבלן לא ייצג את רוכש הדירה בעריכת החוזה. ראו כללי לשכת עורכי הדין (ייצוג עיסקאות בדירות) תשל"ז-1977. כך למשל במקרה של ניגוד עניינים בין שני לקוחות, יש להתייחס לאחד כמי שאינו לקוחו של עוה"ד ולצאת מההנחה שעוה"ד לא היה מקבל על עצמו לייצג את שניהם מתוך ניגוד עניינים.

בפרשת ערד נקבע כי אבן היה לקוחו למרות ניגוד העניינים ועל סמך מבחנים אחרים.

בפרשת היינוביץ, ע"א 2725/91 היינוביץ נ' עו"ד ישי גלעדי, פ"ד מח(3) 92, נקבע גם כן שעוה"ד גלעדי לא היה עוה"ד של התובעים, בין היתר על סמך ניגוד העניינים בין הצדדים ועל סמך ההנחה שעוה"ד לא היה מקבל על עצו לייצג לקוח שיביאו למצב של ניגוד עניינים.

בפרשת נחום נקבע כי אין איסור לייצג בהסכם הן את המלווה, לקוחו העיקרי והן את הלווים.

13. במקרה של חוסר בהירות בהסכם עם הלקוח, הוא ייחשב כלקוח של עוה"ד וחוסר הבהירות יפורש כנגד עוה"ד עורך ההסכם.

החובות האזרחיות כלפי מי שאינו לקוח

1. המקרה הנפוץ ביותר הוא כלפי צד שכנגד ללקוח במיוחד כאשר הצד שכנגד אינו מיוצג.

2. לפי הפסיקה, קיומה של חבות כלפי צד שאינו לקוח או צד שכנגד בלתי מיוצג, מתבססת על העילות והשיקולים הבאים:

   1. החוזה בין עוה"ד ללקוחו הוא חוזה לטובת צד שלישי. דוגמה נפוצה: עריכת צוואה. עוה"ד קיבל על עצמו כלפי המוריש לערוך לו צוואה שתהא תקפה ותעניק ליורש את העיזבון. אם עוה"ד נכשל בעריכת צוואה בת תוקף ואם היורש אינו יורש גם על פי דין, כי אז גרם עוה"ד נזק ליורש. הפסיקה הכירה בחבות עוה"ד גם כלפי היורש למרות שהיורש לא היה הלקוח. למשל פרשת היינוביץ ולמשל ע"א 229/85 ביטון נ' הרצוג, פ"ד מב(1) 785.

   2. נטילה וולונטרית של אחריות כלפי הצד השלישי. דוגמה נפוצה: עוה"ד של קונה דירה מקבל על עצמו לרשום ביחד עם הזכויות בדירה ע"ש הקונה, גם משכנתה לטובת הבנק המלווה. בכך יכולה להיווצר אחריות של עוה"ד כלפי הבנק המלווה שיוכל אולי לתבוע את עוה"ד על נזקיו אם המשכנתה לא נרשמה. כך גם יכולה להיווצר אחריות כלפי הערבים שנאלצו לפרוע את החוב בגין אי רישום המשכנתה. הנזק נגרם כי המשכנתה שלא נרשמה לא תעמוד לזכותם לשם מימושה והשבת הכספים ששילמו.

   3. מתן עצה משפטית. כאשר עוה"ד נותן לצד שכנגד עצה משפטית, הוא נוטל סיכון של הטלת אחריות כלפיו אם העצה לא הייתה נכונה או מספקת. בפרשת היינוביץ התעוררה השאלה אם על עוה"ד היה לתת ייעוץ לרוכשי דירות שלא ייצג, בדבר הצורך לבקש ערובה לכספים ששילמו עבור הרכישה.

   4. כאשר עוה"ד מציג מצג כוזב רשלני או ביודעין. יכולות להיות נגדו עילות ברשלנות, בתרמית, פעולה בחוסר תום לב ועילות דומות.

   5. מידת הקושי לקבוע קיומה של חובה על עוה"ד, תשליך על השאלה אם החובה קיימת. ככל שהקושי רב יותר, כך הנטייה תהיה לקבוע שאין על עוה"ד חובה. אין זה מוצדק להטיל חובה על עוה"ד ללכת לספרייה ולחקור בסוגייה משפטית סבוכה כדי לייעץ ייעוץ משפטי הולם למי שאינו לקוחו ואינו משלם לעוה"ד עבור השירות.

3. החובה כלפי הלקוח תהיה תמיד רחבה ומוגברת לעומת החובה כלפי צד שלישי. כלפי הלקוח קיימת התחייבות חוזית מפורשת, מכוח חוק השליחות (פרשת נחום) וחובות העולות מתחום האתיקה: חובת הנאמנות והמסירות שנקבעו במפורש הן בסעיף 54 לחוק לשכת עוה"ד והן בכלל 2 לכללי האתיקה.

4. דוגמאות מהפסיקה על הטלה או אי הטלת חובה על עוה"ד:

   1. פרשת היינוביץ: נקבע כי אין חובה לעוה"ד להמליץ לצד שכנגד לדרוש בטוחה לכספים ששילם ללקוחו.

   2. פרשת נחום: נקבע שייצג את שני הצדדים. עם זאת, נקבעה אחריות עליו אפילו לא היה מייצג את הלווים. הוא היה עוה"ד היחיד בעסקת הלוואה שכללה מכר דירה לשם הבטחת פירעונה (במקום משכנתה רגילה). כשהמצב המשפטי היה סבוך והלווים לא היו מיוצגים, הם סמכו עליו כעו"ד והוטלה עליו חובה להסביר היטב את המצב. ההסכם נבנה כהסכם מכר ולא כמשכון מוסווה. עוה"ד נמנע מלהבהיר ללווים את קיום הגנת דיור חלוף ואת ההגנות העומדות לממשכן לעומת מוכר רגיל.

   3. פרשת ערד: נקבע שייצג את שני הצדדים. גם שם עסקה מסובכת כאשר נכסיו של אבן נוצלו להבטחת חובות פיינגולד לקוחו של ערד. נקבע שם שכאשר הצד השני שאינו מיוצג, שם מבטחו בעוה"ד ועוה"ד יודע זאת, קמה חובה להסביר ולהבהיר לצד הבלתי מיוצג את המצב המשפטי. קיימת חובת גילוי.

   4. בפסה"ד ע"א 37/86 וע"א 58/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, נקבע כי התובעים היו לקוחותיו של עוה"ד. עם זאת נקבעה חובה כלפי צדדים שלישיים בגין ייעוץ רשלני עליו מסתמכים מי שאינם לקוחות עורך הדין, או במקרה למשל של עריכת צוואה רשלנית, אחריות כלפי היורשים וכד'.

ביקורת על הטלת האחריות והיקף האחריות כלפי מי שאינו הלקוח

1. חשש שהחובה כלפי צד שלישי תפגע בחובה כלפי הלקוח והיכולת לקיימה. כן חשש שעוה"ד יעמוד בסיטואציה שבה יהיה לו קושי רב להחליט כיצד לנהוג.

2. יכול להיווצר ניגוד עניינים בין הלקוח לצד שכנגד ובין החובות כלפי שניהם.

3. חובת הגילוי לצד שכנגד יכולה לעמוד בסתירה לחובת הסודיות שיש לעוה"ד כלפי לקוחו.

4. פנייה ללקוח בבקשה לקבל הסכמתו לגלות מידע לצד שכנגד יכולה לפגוע באמון שיש ללקוח בעוה"ד. לפי הפסיקה: אמון הלקוח בעוה"ד הוא מנשמת אפו של המקצוע: עלע 91 / 1747 ועד מחוז הדרום של לשכת עורכי הדין נ' יוסף שמואל, פ"ד מו (4) 397, עמוד 402:

"לא למותר יהיה במקרה זה לחזור ולהפנות את תשומת לבם של המשיב ושל כלל ציבור עורכי הדין למושגי יסוד ולנורמות בסיסיות, ולענישה ההולמת במקרה שיופרו, עליהם עמדנו לא אחת בפסיקתנו לאמור:

'אמון מלא בין עורך דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, וקשה להעלות על הדעת, כיצד ניתן לקיים יחסי עורך דין ולקוח בלעדיהם. עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך דין שסרח במישור זה איננו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו בעצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו. מזה מתחייב עונש חמור ומרתיע לכל עורך דין שנתפס בקלקלתו. מאידך גיסא, עונש קל מידי מחטיא את מטרתו, ולא רק שאינו מרתיע עבריינים בכוח אלא אף משמש להם גורם מעודד'. (על"ע 1/88 [1], בעמ' 479,וכן על"ע 1/89, 15, 4779/90 [2]). "

זכות הגילוי של מידע חסוי יכולה להיות קיימת גם בעת התגוננות עוה"ד מפני תביעת צד ג. קיימות הנחיות ועדת האתיקה המתירות גילוי במקרים כאלה. לעומת זאת, ועדת האתיקה הארצית קבעה איסור לגלות מידע חסוי כאשר הלקוח בעל זכות החיסיון אינו צד להליך. כך למשך כאשר עורך הדין חשוד או נאשם בהליך פלילי.

5. חשש עורכי הדין מפני אחריות גם כלפי צד ג יכול לגרום שבמקרים מסוימים עוה"ד יחששו לקבל על עצמם את הייצוג.