הסכם שכר טרחה

חשיבות עריכת הסכם

קיום הסכם מונע חילוקי דעות. כאשר הוסכם על מתן שירות בתמורה לשכר אך לא הוסכם על השכר, זכאי עורך הדין לשכר ראוי.

היעדר הסכם בדרך כלל אינו מהווה עברה אתית אך יוצר מחלוקות רבות בתחום האזרחי בין עורך הדין ללקוח והמחלוקות יכולות לגלוש גם לתחום המשמעתי. למשל, כאשר הלקוח אינו מסכים לשלם לעורך הדין לפי דרישתו, עורך הדין מבקש להשתחרר מייצוג , הלקוח מתנגד ועורך הדין בדילמה אם להתייצב לדיונים בשם הלקוח אם לאו.

קיים קושי נפשי לשרת לקוח סרבן בנאמנות ומסירות.

כמו כן, המקצוע מבוסס על יחסי אמון ועל אמון רב של הלקוחות בעורכי הדין. מחלוקות פוגעות באמון. כך מחלוקות בנוגע לשכר הטרחה. שכר הטרחה הינו הגורם הנפוץ ביותר ליצירת מחלוקות בין עורך הדין ללקוחו. לעניין חשיבות אמון הציבור בעורכי הדין ראו ההלכה הקובעת שאמון הציבור והלקוחות בעורכי הדין היא נשמת אפו של המקצוע: עלע 91 / 1747 ועד מחוז הדרום של לשכת עורכי הדין נ' יוסף שמואל פ"ד מו (4) 397, עמוד 402:

"לא למותר יהיה במקרה זה לחזור ולהפנות את תשומת לבם של המשיב ושל כלל ציבור עורכי הדין למושגי יסוד ולנורמות בסיסיות, ולענישה ההולמת במקרה שיופרו, עליהם עמדנו לא אחת בפסיקתנו לאמור:

'אמון מלא בין עורך דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, וקשה להעלות על הדעת, כיצד ניתן לקיים יחסי עורך דין ולקוח בלעדיהם. עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך דין שסרח במישור זה איננו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו בעצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו. מזה מתחייב עונש חמור ומרתיע לכל עורך דין שנתפס בקלקלתו. מאידך גיסא, עונש קל מידי מחטיא את מטרתו, ולא רק שאינו מרתיע עבריינים בכוח אלא אף משמש להם גורם מעודד'. (על"ע 1/88 [1], בעמ' 479,וכן על"ע 1/89, 15, 4779/90 [2]).

16. להדגשת יתר של המידות הנדרשות מעורך דין בבואו לשרת את האזרח המבקש את שירותיו, נפנה גם כאן להוראת היסוד שבכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), שהיא בבחינת מוטו ואקסיומה לאשר נדרש ומתחייב מעורך דין הזוכה לאמון הלקוח, וזה דבר הכלל (שיסודותיו בסעיפים 53 ו-54 לחוק לשכת עורכי הדין):

'עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע, ועל יחס כבוד לבית המשפט' ".

הסכם בכתב

אין חובה לערוך הסכם בכתב, אך היעדר הסכם בכתב יפורש בדרך כלל לרעת עורך הדין. עורך הדין נחשב בדרך כלל לצד החזק והציפיה היא ממנו – לערוך הסכם בכתב. לכן, כאשר אין הסכם בכתב, יפורש ההסכם בעל פה בדרך כלל נגד גרסת עורך הדין. ראו:

1. ע"א 9282/02 יכין חקל נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20.

2. רע"א 8288/06 עו"ד ברק אליעזר נ' בראונשטיין

בעניין זה נקבעה גם ההלכה שבתיק נזיקין שבו החליף הלקוח את עורך דינו, בהעדר הסכמה מפורשת לתשלום כפל שכר, יצטרכו שניהם להתחלק בשכר האחד המוסכם.

3. פרופסור דניאל פרידמן, שכר טרחה ראוי לעורך הדין, בעקבות ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון בן ציון פריבס פ"ד מו(4) 586, המשפט ב 105.

4. רע"א 7394/07 עו"ד גאנם נ' פאעור

5. ת.א. (ת"א) 13536/06 רקובר נ' עיריית טייבה

6. לעומת האמור לעיל, פורש ההסכם דווקא נגד הלקוח כאשר נקבע שהלקוח היה הצד החזק בין הצדדים: ת.א. (ים) 3263/06 בן צבי – קורן נ' אגודת הסטודנטים

7. ת.א. הרצליה 6985/06 נשר נ' עטלן. נקבע כאן שלמרות האמור, יש תוקף גם להסכם בעל פה.

8. ת.א. (מח ב"ש) 1277/01 שטנדל נ' בוני התיכון, חליפת מכתבים וכן מכתב עורך הדין שלא נענה על ידי הלקוח, הוכרו כהסכם שכר טרחה.

9. ת.א. (מח ת"א) 2649/00 רוסטוביץ נ' עיריית תל אביב, הוכר כהסכם בר תוקף הסכם שנחתם על ידי העורך הדין, העירייה לא חתמה לאחר שנשלח אליה העותק החתום על ידי עורך הדין, אך בעקבות המסמך ניתנו שירותים.

10. ת.א. (שלום חי) 19191/02 כיוף נ' שכיב עלי. נקבע כאן כי עוה"ד הוא הצד החזק. אסור לו לנצל מעמדו ויתרונו על הלקוח כדי לערוך הסכם שכר המיטיב עם עורך הדין בצורה לא ראויה.

11. הסכם עם חסויה צריך אישור ביהמ"ש ולא מספיקה חתימת בעלה. ראו ת.א. (שלום חי) 13631/06 חסויה נ' עו"ד ברק אליעזר

לפרשנות הסכם שכר הטרחה נגד המנסח ראו:

1. ת.א. (שלום ת"א) 5481/07עו"ד מיטליס נ' תווית 2000

2. ת.א. (שלום י–ם) 12455/05 עו"ד דוד ישי נ' נעמה אהרון

3. ע"א ת"א) 2927/02 משיאן נ' יעקובוביץ – יפורש נגד המנסח רק כאשר יש שני פירושים סבירים.

העדר זכות קיזוז ללא הסכם קיזוז מפורש בין עוה"ד ללקוח

נוכח – קיומה של זכות עיכבון לפי סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 ונוכח – האמור בסעיף 40 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן – כללי האתיקה), פורש המצב המשפטי לפיו אין לעו"ד זכות קיזוז כפי שנקבעה בדיני החוזים. זכות קיזוז שכר מכספי פיקדונות קיימת אך ורק אם עוה"ד הגיע להסכם עם לקוחו על זכות לקיזוז. ההסכם יכול להיות גם בע"פ אך אם תהיה מחלוקת בדבר קיום הסכם, העדר הסכם בכתב יפורש כנגד עוה"ד ראו: רעא 8288/06 ברק אליעזר נ' בראונשטיין (פורסם בנבו).

עוה"ד המקזז את שכרו הנדרש מפיקדון וללא הסכם עם לקוחו, עלול להיות מואשם בגניבה על ידי מורשה. ראו:

1. ע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים, פ"ד נד(1) 303.

2. גבריאל קלינג, אתיקה בעריכת דין, סעיף 7.15 עמ' 307.

3. ת.א. (ת"א) 14809/04 מלון חוף רון בע"מ נ' עו"ד ארז חוטר ישי

ועדת האתיקה הארצית פרסמה חוות דעתה (גיליון 45 של "אתיקה מקצועית") שעל הסכם הקיזוז להיערך בכתב.

שחרור מייצוג במהלך הטיפול או הפסקת הטיפול ללא סיומו

בבמקרה של ייצוג לקוח בתביעת נזיקין, על עורך הדין ששוחרר להמתין לתום המשפט כדי לקבל שכרו

1. ת.א. (חי) 767/07 גולדשמידט נ' שם טוב

2. ת.א. (י–ם) 13018/06 אהרן נ' סיאם

3. לעומת האמור, בטיפול בענייני הוצל"פ כאשר הוסכם על תשלום שכר מהגבייה, נפסק על ידי בית המשפט, כאשר עורך הדין שוחרר מהייצוג בטרם הסתיים הטיפול ובטרם נגבה החוב, שכר ראוי לתשלום מיידי בעת השחרור. ראו ת.א. (שלום חי') 17161/04 וינשטיין נ' גרומן

כאשר נפסק הטיפול ולא הסתיים זכאי עורך הדין בדרך כלל רק לשכר ראוי עבור מה שעשה ולא לפיצויי ציפיה ולשכר המוסכם כולו

1. ע"א 136/92 ביניש – עדיאל נ' דניה סיבוס, פ"ד מז(5) 114

2. ת.א. (שלום חי) 18077/04 סונול נ' עו"ד חליל נור אל דין (שכר טרחה ראוי עבור טיפול בגבייה בהוצל"פ)

3. לעומת האמור, כאשר הלקוח הפסיק את הייצוג בחוסר תום לב, מגיע השכר המוסכם כולו. עוה"ד יהיה זכאי גם לפיצויי ציפיה. ראו ע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין

הסכם לא אתי

הסכם שאינו מתיישב עם כללי האתיקה ומפר אותם הוא בלתי חוקי ולא יאוכף.

לא יאוכף גם הסכם שכר מופרז. ראו ת.א. (מח' ת"א) 1587/04 טובי נ' דהרי.

כך למשל, כלל 9 לכללי האתיקה אוסר על עריכת הסכם שכר וקבלת שכר שלא בכסף. על פי הכלל אסור לעורך הדין המייצג לקוח בקשר לנכס, להסכים כי שכרו יהיה בקבלת זכויות בנכס. אסור ללקוח לקבל שכר במסגרת טיפול בייזום, הקמה ורישום חברה, במניות בחברה. תכלית הכלל היא למנוע מצב של ניגוד או חשש לניגוד עניינים. כך למשל, אם עורך הדין הופך להיות שותף עם לקוחו בנכס, יכול להיות שלאחד מהם יהיה עניין לשמור את הנכס ברשותם ולשני יהיה אינטרס למכרו. או, שותפות בחברה יכולה להוביל לחילוקי דעות בנוגע לאופן ניהול החברה. לאחרונה מותן הכלל וכיום קיימת אפשרות במקרים מסוימים הנזכרים בכלל לקבל שכר שלא בכסף. כך במקרים מסוימים בהם אין ללקוח כסף לשלם לעורך הדין עבור השירות, אלא בחלק מנכס או במניות. בטיפול בהקמה של חברת "הזנק" (סטרט אפ), ישנם מקרים בהם עורך הדין מקבל מניות בחברה תמורת שירותיו המשפטיים בהקמת החברה ואחר כך מתן שירותים לחברה.

אין זה רצוי לבטל את הכלל באופן גורף. בכול מקרה של שינוי הכלל ראוי להותיר מגבלות על קבלת שכר טרחה שלא בכסף. ראוי לקבוע איסור לקבל שכר שלא בכסף, אם בנסיבות המקרה קיים חשש לניגוד עניינים או לפגיעה בכבוד המקצוע. ראוי אולי להתיר גביית שכר רק על פי היתר קובל לפי סעיף 63 לחוק לשכת עוה"ד (ועדות האתיקה).

התערבות הלשכה ובתי המשפט בהסכמי שכר טרחה

1. ת.א. (שלום ת"א) 47314/05 גילת קנולר נ' S.H.G.. ביהמ"ש התערב בהסכם על פי שעות וקבע שכמות השעות שעורך הדין טען כי השקיע בעניינו של הלקוח, איננה סבירה לעומת השירות. חובת הנאמנות ללקוח מחייבת את עורך הדין שלא לחייב בשעות מופרזות שאינן יחסיות לטיב וסוג השירות.

2. סעיף 84 לחוק לשכת עוה"ד מסמיך את הלשכה, על פי בקשת הלקוח, להתערב בשיעור השכר שנקבע, בהסכם בין עורך הדין ללקוח, לפי התוצאות. היה והלשכה מצאה שהשכר שעליו הוסכם הוא מופרז, היא רשאית להורות על החזרת החלק העודף.

3. סעיף 87 לחוק לשכת עוה"ד, מקנה זכות לתבוע החזר שכר החורג בהתאם לסעיפים 82 (שכר העולה על תעריך מקסימלי שנקבע בדין), 84 (שכר שנקבע לפי התוצאות שלא בהתאם לדין) ו-86.

שכר לפי חוק פיצויים לנגעי תאונות דרכים

התעריף המקסימלי הוא קוגנטי. אין לעקוף אותו גם על ידי חיוב בהוצאות גלובליות שאינן הוצאות אמיתיות.

עם זאת, מותר להגיע להסכם של שכר שלא לפי התוצאות ולא באחוזים. למשל: לפי שעות, לפי ישיבות, או סכום גלובאלי. ראו ת.א. (שלום חדרה) 2894/05 עו"ד ווגסטף נ' לירז גליה

שכר בהליכים פליליים

אסור להסכים על שכר לפי התוצאות וזאת לפי סעיף 84(א) לחוק לשכת עוה"ד.

קיימת מחלוקת בפסיקה המשמעתית אם מותר או אסור להסכים על שכר לפי בתוצאות עבור ייצוג בהליכי שימוע לפני המשפט.

שכר פסוק

בהעדר הסכם מפורש, הוא שייך ללקוח, למעט בהליכי הוצל"פ ששם יש פסיקה הקובעת שהשכר הפסוק בהוצל"פ שייך לעורך הדין. ראו ת.א. (שלום ת"א) 10977/06 פיכמן נ' וינבלט.

השכר הפסוק שייך ללקוח אפילו הוא עולה על השכר ששילם הלקוח לעורך דינו: תק (י–ם) 5323/07 ירמיהו שושנה נ' עו"ד ח. שמואל.

הסכם שכר טרחה אינו יכול לקבוע סכום גלובלי של שכר והוצאות ללא הפרדה ביניהם

ראו סעיף 85 לחוק לשכת עוה"ד

עיכבון לפי סעיף 88

בסעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד, הקנה המחוקק לעורך הדין זכות עיכבון להבטחת תביעתו נגד לקוחו לתשלום הוצאות ושכר טרחה.

זכות העיכבון שהוקנתה לעורך הדין היא שונה מזכות העיכבון שהוקנתה בחוקי חוזים שונים. להלן אעמוד על ההבדלים וכן על העקרונות העיקריים של עיכבון המוקנה לעורך הדין:

1. עורך דין זכאי לעיכבון גם על מסמכי הלקוח וזאת בנוסף לנכסים או כספים.

2. אם הלקוח דורש את המעוכבים בכתב, על מנת שזכות העיכבון לא תפקע, על עורך הדין להגיש תביעה נגד הלקוח בתוך שלושה חודשים ממועד קבלת דרישת הלקוח בכתב לקבל את המעוכבים.

3. לפי פרשת דוד מימון הנזכרת בסעיף 7 להלן, אין לראות בתלונת הלקוח על עיכוב מסמכים, שהועברה לעורך הדין על ידי הלשכה במסגרת דרישת תגובתו לתלונה, כדרישה בכתב. חריג לכך הוא, אם הלשכה במסגרת פנייתה לעורך הדין, תודיע לו כי היא רואה במשלוח התלונה אליו גם כמכתב דרישה.

הפסיקה סותרת בעניין מכתב הדרישה. קיימת פסיקה שלפיה הדרישה צריכה להיות ברורה ומפורשת ואם היא נשלחת באמצעות בא כוח, יש להמציא ייפויי כוח במסגרת הדרישה. לעומת זאת, קיימת פסיקה אחרת מקלה יותר.

יש לדעתי לפרש את הדין באופן שכל פנייה לעורך הדין שממנה יהיה ברור לו כי הלקוח חולק על זכות העיכבון ודורש את המעוכבים, כדרישה בכתב שממנה יש למנות את שלושת החודשים שבמסגרתם על עורך הדין להגיש תביעה כדי שזכות העיכבון לא תפקע.

תכלית הדרישה בכתב היא להבהיר לעורך הדין שהלקוח דורש את המעוכבים.

לכן, לדעתי, יש מקום לשינוי הלכת מימון.

4. עורך הדין אינו רשאי לעכב כספים שהתקבלו עבור מזונות אישה וקטינים.

5. עורך הדין אינו רשאי לעכב כספים עליהם הוא נאמן שלא רק עבור הלקוח החייב בשכר.

6. עורך הדין רשאי לעכב אך ורק מסמכים וכספים שהגיעו לרשותו כדין עקב שירותו ללקוח בעניין שבגינו נוצר חוב שכר הטרחה וההוצאות. ראו ע"א 7097/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד משה קפלנסקי.

7. במקרים מתאימים ובעיקר כאשר עורך הדין הפר חובת הנאמנות ללקוחו בעקבות זאת שוחרר עורך הדין מהייצוג, חובת הנאמנות והמסירות המחייבת את עורך הדין למסור ללקוח את מסמכיו, גוברת על זכת העיכבון הנטענת על ידי עורך הדין. ראו על"ע 18/85 דוד מימון נ' הוועד המחוזי, פ"ד מ(2) 517.

8. על עורך הדין לעשות שימוש בזכות העיכבון בתום לב. לפיכך, אין על עורך הדין לעכב נכסים, מסמכים או כספים בשיעור העולה על הצורך להבטחת תביעתו נגד הלקוח. כך, אם עורך הדין מעכב כספים בשיעור ראוי, להבטחת שכרו, אין הוא רשאי לעכב בנוסף גם את מסמכי הלקוח. הוא רשאי לעכב כספים אך ורק בשיעור הנחוץ להבטחת תביעתו.

אם הלקוח מציע לעורך הדין בטוחה חליפית הולמת ושוות ערך לזכות העיכבון, על עורך הדין להסכים לכך.

זכות העיכבון לא נועדה להפעלת לחצים לא ראויים על הלקוח.

9. לפי סעיף 10 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, המסמכים שהגיעו לעורך הדין עקב השליחות, מוחזקים על ידיו כנאמן של הלקוח. לפיכך, הם שייכים ללקוח.

לכן, אם לעורך הדין אין זכות עיכבון, הוא מחויב בהחזרתם ללקוח. אם עורך הדין ירצה להותיר בידיו צילומים, עליו לצלמם על חשבונו.

אם לעורך הדין קיימת זכות עיכבון אך עורך הדין מוכן לוותר עליה, הוא זכאי להתנות את הויתור על העיכבון בצילום המסמכים על חשבון הלקוח.

10. לאחר שהכספים, המסמכים והנכסים שהגיעו לעורך הדין במסגרת השליחות, שייכים ללקוח, אם לא התקיימו תנאיי סעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד, אין עורך הדין רשאי לעכבם. כך אין עורך הדין רשאי לעכבם ולהסכים לשחררם כנגד חתימת הלקוח על כתב ויתור על טענות או תביעות נגד עורך הדין. אין עורך הדין רשאי לעכב בידיו את מה ששייך ללקוחו כדי להשיג מהלקוח ויתור על טענות או תביעות.

לעומת זאת, אם לעורך הדין תביעה לתשלום שכר והוצאות המזכה אותו בעיכבון, הוא רשאי לנהל מו"מ שבו הוא יסכים לויתור על תביעתו ועל זכות העיכבון הקיימת לו, כננגד ויתור הלקוח על טענותיו ותביעותיו נגד עורך הדין.